עיני אהובתי
הסונטות של שקספיר
תל אביב, ספרא, 2011
154 הסונטות של שקספיר שחוברו לפני
למעלה מ-400 שנה בתרגום חדש.
הצרצר משורר הגלות
על היסוד העממי ביצירת ביאליק
תל אביב, פפירוס, 1986
מה היה החידוש שהביא עמו ביאליק אל השירה העברית של סוף המאה התשע-עשרה? התשובה על שאלה זו אינה קלה כל עיקר. שירת ביאליק הביאה עמה רוח חדשה וסגנון חדש אל שירת הדור, השכלתנית מדי או הרגשנית מדי – קביעה זו היא מן המפורסמות. אולם, כאשר באים לפרוט את ההכללה הזו לפרוטות ולבדוק מהו בדיוק החידוש ומהותו, מתגלה למרבה ההפתעה, שכמעט בכל תחום ותחום קדמו לביאליק פרוגונים, בדרך כלל משוררים מינוריים ובלתי ידועים, שחידשו חידושים בתחומי המשקל, אוצר המלים, המטאפוריקה, התימאטיקה ועוד – חידושים שהגיעו לתשומת-לבו של קהל הקוראים והמבקרים רק עם הופעת ביאליק.
מחקר מקיף ראשון על שירי העם של ביאליק ועל היסוד העממי ביצירתו. הספר בוחן את מפגשו ב-1901 של המשורר עם ספרם של האתנוגרפים שאול גינצבורג ופסח מארעק "שירי עם יהודיים ברוסיה" ומנתח את עיבודיו המתוכמים לשירי העם הנאיביים שבספר זה.
עוד חוזר הניגון
שירת אלתרמן בראי המודרניזם
תל אביב, פפירוס, 1989
...ספרי נכתב אמנם במגמה מחקרית, מתוך רצון לנער את חקר סגנונו של אלתרמן מן הקיפאון שבו הוא שרוי מזה כשני עשורים, וכן מתוך רצון להעמיד חיבור שיברר כמה מסוגיות השירה המודרנית ומסוגיותיה של תופעת המודרניזם בכללה (בלועזית עומדים לרשות המעיין מאות חיבורים בתיאוריה ובפואטיקה היסטורית על המודרניזם ועל קשת גילוייו, אך בעברית לא ראה אור עדיין כל חיבור על תופעה חשובה ומרכזית זו בתולדות חיי הרוח, למעט אוספים של מסמכים ותעודות, המהווים אך בסיס לחקר התופעה). תקוותי היא שעמיתיי, העוסקים בחקר הספרות העברית, והמתמצאים במבוכי נבכיו של חקר אלתרמן, יזהו בספרי את צדדיו המחדשים.עם זאת, הספר נכתב ביודעין גם למען קהל רחב יותר, של מורים ותלמידים ו"סתם" קוראי שירה, המתעניינים בשירת אלתרמן ובשירה המודרנית ורוצים להבינן, וזאת מבלי להתעמק בפרטים האסכולתיים של ביקורת הביקורת . לאלה אף לאלה מיועד ספרי, שנכתב בעמל כדי שייקרא בשטף .
מה זאת אהבה?
"אגדת שלושה וארבעה" צוהר לעולם-הדעות האישי של ביאליק
תל אביב, הוצאת דביר, 1991
הספר מה זאת אהבה הוא מחקר מקורי, המפריך - בין היתר - כמה מן ה"אמיתות" שנשתרשו בחקר ביאליק. הספר מנסה להוכיח, כי רק ביצירתו האימפרסונלית, המספרת לכאורה על גיבורים בדויים או על עניינים רחוקים בזמן ובמקום , נתן המשורר ביטוי של ממש לסודות נפש נעלמים . הספר מנסה להראות, כי ביאליק חזר והשמיע, כמורו ורבו אחד-העם, דברי זלזול וגנאי מפורשים על הפולקלור האותנטי, המלוקט ומוגש לציבור כמות שהוא. בניגוד למוסכמה מקובלת אחרת שביאליק - מחברם של "מזמורים ופזמונות" (מעין שירי עם), עורך 'ספר האגדה', מתרגם 'הדיבוק', יוזם אירועי 'עונג שבת' ועורך כתב- העת 'רשומות' - היה חובב פולקלור מושבע. הוא האמין כי בטרם תובא היצירה העממית אל הקהל המודרני עליה לעבור בכור ההיתוך של האמנות ולהיטהר מסיגיה. ה"אגדה" המעובדת של 'אגדת שלושה וארבעה' - מן המלוטשות והמשוכללות שביצירותיו של ביאליק - המבוססת על מקור מדרשי סכימטי ומלא פגימות, משמשת כאן מקרה- בוחן מרתק לבדיקתן של כמה הנחות מושרשות. דרכה מתגלה עולמו האינטימי של ביאליק וכן עולמו האידיאי האישי בכל גיוונם ועושרם.
להתחיל מאלף
שירת רטוש - מקוריות ומקורותיה
תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993
רטוש הופיע בשמי השירה העברית כמשורר מהפכני בתכלית, ששירתו הבראשיתית נבראה לכאורה "יש מאין", ללא מקורות השראה מן הספרות העברית או מספרות העולם. על שאלת השאלות - "המשך או מהפכה" - נשברו קולמוסים רבים, אך רבות מההכללות שהעלו המבקרים המתינו שנים רבות לביסוס מחקרי. הספרים שיצאו עד כה על רטוש ועל התנועה ה"כנענית" שמו דגש רב על נושאים אידיאולוגיים, ומיעטו לגעת באמנות הכתיבה.צדה הפואטי של יצירת רטוש יצא אפוא מקופח, וזאת חרף העובדה שדווקא שיריו של רטוש, על רקמתם הטקסטואלית הייחודית, הם המקנים לו כיום חיי-נצח, הם ולא הגותו החברתית-מדינית. את החלל הזה מבקשת למלא זיוה שמיר, מהחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב.
כאביה של הקבוצה ה"כנענית", האמין רטוש, כי על הספרות העברית להינתק ניתוק חד ומוחלט, ולא מתון והדרגתי, מכל ערכיה של ספרות ישראל שנכתבה על אדמת נכר ("ספרות יהודית בלשון העברית", כניסוחו). הספרות הארץ-ישראלית שלאחר המהפכה העברית, תוכל לשמר מן העבר, כך סבר בקיצוניות של מהפכן אוטופיסט, רק יצירות מעטות, שלא דבק שמץ מערכיו של הקיום היהודי הגלותי. כך ביקש ליצור מרחב מחיה לאותם חידושים, הנוגעים להתחדשות ההוויה בארץ. אין תימה אפוא שאת שירתו שאף להציג כיצירה, המנותקת מכל שורש וייחור, שמקור יניקתם בתרבות המערב, לרבות התרבות העברית באלפיים שנות גולה.
למרות שספר זה חושף אחדים ממקורות ההשראה של רטוש, אין בו כדי לפגוע או לפגום בדיוקנו הכולל של המשורר כיוצר מקורי וייחודי במלוא מובן המלה. המקוריות היתה לגבי דידו של רטוש ערך עליון. הוא סירב אפילו לשכפל את הישגי 'חופה שחורה' שלו, שכן בכל שלב משלבי יצירתו, ביקש לפרוץ נתיבים חדשים; וכדבריו - הוא לא היה מוכן אפילו להיות "אפיגון של עצמו
באין עלילה
סיפורי ביאליק במעגלותיהם
תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
הספר דן בסיפורי ביאליק במעגלותיהם, הוא יוצא מן המעגל הצר של הטקסטורה והטקסט ומפליג ממנו אל המעגלים הקונטקסטואליים ההולכים ומתרחבים: אל הרעיונות הפואטיים והפוליטיים, ההיסטוריים והעתידניים, לפנינו תמונה פנורמית ומלאה, פרי עטה של חוקרת ביאליק מובהקת, מעורכות המהדורה האקדמית של כתביו וראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב, הספר באין עלילה חוקר ומפרש את הסיפורת ה"קנונית" של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור ואת ארבע ה"רשימות כלאחר יד", שורשיה של סיפורת זו נעוצים אמנם במסורת ה"נוסח" המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית, ביאליק לא כתב סיפורים "מסורתיים" המצטיינים בעלילה לינארית, במספר סמכותי, בגיבורים הירואיים ובסיום ברור וחד-משמעי, כי אם סיפורים פרומי עלילה שאחריתם סמויה מן העין, לדבריו, אומה שסיפור חייה אינו אלא מנוסה מפרעות והתחכמות לגזרות לא תוכל להוציא מקרבה סיפור של ממש עם עלילה רצופה וגיבורים ראויים לשמם, במקביל, הוא אף הבין שעקב תהליכי התפוררות שעברו על החברה המערבית, הסיפורת המודרנית כבר לא תוכל לשקף אלא דמויות ועלילה אנטי הירואיות, הוא נהג "לגייר" דמויות ומעמדים מן הפרוזה הצרפתית - רוסית, ובאמצעותם לתאר תהליכי דעיכה וצמיחה ב"רחוב היהודים", יותר מכל היטיב לתאר את כישלונו של "היהודי החדש" למרוד ולפרוץ באחת את כלא הדורות, ברמזו לקוראיו ש"לא זה הדרך!"
על עת ועל אתר
פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן
תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
בספר זה בוחנת זיוה שמיר את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן. בגישה קונטקסטואלית היא חותרת לחישופם של הרעיונות הפואטיים והפוליטיים המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה: ההיה אלתרמן "משורר חצר" או "משורר לאומי?" כיצד התנער מן הדימוי של משורר "גולה" ו"מקולל", שרווח באסכולת שלונסקי, והיה למשורר המעורב עד צוואר בבעיות הכלל? האם ניתן לאתר רמזים פוליטיים גם באותם שירי טבע "תמימים" שנכתבו כביכול ממרומי מגדל השן של האמנות הצרופה? אלו תשובות שילב המשורר בין השורות לאויביו ולמקטרגיו?
הספר מתאר את התמורות שנתחוללו ביצירה האלתרמנית במעברה משלב לשלב, מסגנון אחד למשנהו, ואגב כך שופך אור חדש גם על תקופות ועל חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לצל ולשוליים ("עיר היונה", "שיר עשרה אחים", "שירים על רעות הרוח", "שירים על ארץ הנגב", "פונדק הרוחות", "חגיגת הקיץ" ועוד).
לנתיבה הנעלם
עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק
תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000
אירה יאן היתה הציירת "העברית" הראשונה. בעודה מציירת את דיוקנו של ח"נ ביאליק ומאיירת את כתביו, היא התאהבה בו עד כלות, והחליטה לשרוף למען אהבתה זו את כל הגשרים: היא עזבה את בעלה, את ביתה ואת תרבותה, ונסעה לפלשתינה - א"י של ימי העלייה השנייה בתקווה שהמשורר יבוא בעקבותיה. ידידי ביאליק ושומרי עיזבונו הסתירו בקנאות את פרשת חייה ומותה, מחשש פן ייפגעו מעמדו הציבורי של "המשורר הלאומי" ורגשותיה של מאניה רעייתו. במלאות מאה שנה להולדת ביאליק נתפרסמה אמנם פרשת אירה יאן ברבים, אך עד לאחרונה לא הותר פרסומו של צרור גנוז ובו עשרות מכתבים נואשים שכתבה הציירת למשורר. מכתבים נרגשים אלה, הרואים כאן אור לראשונה בתרגומה של לילה הולצמן, שופכים אור חדש על יצירת ביאליק, ומגלים אחדים מסודותיה המוצפנים. מקובל לחשוב שפרשת אירה יאן לא הולידה אלא שני שיר פרדה נאים ("הולכת את מעמי" ו"לנתיבך הנעלם"). מתברר כי עקבותיה ניכרים ביצירה בכל אתר ואתר, למן שנת פגישתם הראשונה של השניים בקישינב (1903) ועד ליום מותו של המשורר (1934). ספרה של זיוה שמיר עוקב אחר רישומה של פרשת אירה יאן ברחבי היצירה הביאליקאית לסוגיה ולתקופותיה, ומגלה פנים חדשות ביצירות נודעות כדוגמת שיר האהבה "הכניסיני" והסיפור "מאחורי הגדר", "שירי העם" ואגדות "ויהי היום", הסיפור האחרון ("איש הסיפון") והשירים האחרונים ("פרדה", "דבורת הזהב" ועוד.)
תבת הזמרה חוזרת
על שירי הילדים של נתן אלתרמן
תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
עם שובו מלימודיו פנה נתן אלתרמן לחיבור שירי ילדים ולתרגום ספרי מופת לילדים ולנוער מספרות העולם. משיכתו לתחום זה מקורה בבית אבא: יצחק אלתרמן, אבי המשורר, היה מחלוצי גן הילדים העברי. דודו ערך ספרי אגדות ומקראות. בהשראתם עשה המשורר הצעיר את צעדיו הראשונים בעולם הילד. לימים, בשנת העשור למדינה, בעוד יריביו הצעירים פונים אל האקזיסטנציאליזם, המתרחק מן הלאומיות כמפני האש, פרסם אלתרמן את קובץ שיריו ספר התיבה המזמרת (1958), המשתמש בעולם הסמלים הצבעוני וה"פריזאי" של כוכבים בחוץ (1938), אך חדור ברעיונות הלאומיים של עיר היונה (1957).
מחקר זה מתחקה אחר המעשיות המחורזות הגדולות של אלתרמן, למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים - "זה היה בחנוכה" (1932) - ועד למחזורי השירים הגדולים של ספר התיבה המזמרת ("מעשה בפ"א סופית", "מעשה בחיריק קטן", "הקרב על גרנדה" ועוד). אלה הם שירים עשירים ורבי השראה, פשוטים לכאורה ומורכבים למעשה - אוצר בלום של הברקות מחוכמות ושל משחקי מחבואים בין ניגודים ובין אוהבים ויריבים. יש בהם רמזים לענייני פואטיקה ופוליטיקה, שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילה והומור, שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל – יבין בכל קריאה יותר ויותר.
במחזור "צרור נפלאות הקרקס" מתוארים שני פקידים קשישים, שנגררו לקרקס בעקבות ילדיהם "הפרחחים". אין זאת כי אלתרמן ראה בעיני רוחו כיצד קוראו הצעיר גורר אף הוא את אביו אל אוהל "הקרקס" שהקים לכבודו בין דפי הספר; כיצד האב משיל אט אט את חומות ההתנגדות, ומבין שגם "שירי ילדים" יכולים להרחיב את אופקיו ולהסב לו קורת רוח. אכן, יצירות ילדים אלה, הגדושות בחכמה וברגש, בידע ובהומור, נועדו לא רק לדקלום ולהמחזה בבית הספר, אלא גם לקריאה משותפת - מהנה, משעשעת ומרחיבת דעת - של הורים וילדיהם, שממנה יפיקו "התיישים" לא פחות מה"הגדיים".
הלך ומלך
אלתרמן - בוהמיין ומשורר לאומי
תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד, 2010
על ראש אלתרמן התנוססו שני כתרים – כתר השירה הלאומית וכתר השירה הקלה. מהצילומים המעטים שנותרו בארכיונו עולה דמות של משורר ופזמונאי "פריזאי", המתהדר בנשפי פורים בהופעה אוּרבּנית מחויטת - מעונבת, ומגבעת פנמה לראשו. מצילומים אחרים עולה דמותו של "משורר לאומי", איש המאבק על עצמאות ישראל, בבגדי חאקי ובכובע גרב, כמקובל בקרב לוחמי דור תש"ח. המשורר ויצירתו נקרעו דרך-קבע בין שתי דרכים מנוגדות, ותמיד התרוצצו בהם – כדברי השיר "איגרת" – תאומים מנוגדי-אופי, הצוררים איש את רעהו ונאבקים זה עם זה ללא-הרף על הבכורה.
גם בחייו הפרטיים, שאותם סילק בדרך-כלל מיצירתו, היה אלתרמן "אוקסימורון מהלך": משורר לאומי וקוסמופוליטן, הומניסט ו"ביטחוניסט", איש משפחה מסור ובוהמיין שאינו מתנזר מיין ומנשים, אינדיווידואליסט ואיש רֵעים להתרועע, איש רוח ואיש המדעים המדויקים, צעיר ארץ ישראלי טיפוסי בעיני "העולים החדשים" וטיפוס גלותי בעיני "הכנענים", אויבי הגלות וחורפיה.
אי ההבחנה באופי ההיברידי והדואליסטי של אלתרמן – האיש ויצירתו – גרמה ועדיין גורמת לאי הבנות ולסילופים בקרב מבקרי אלתרמן וחוקריו, המזהים בטעות ב"זברה" את אחד מצבעיה בלבד. הפרק הראשון והפרק האחרון בספר הֵלך ומֶלך מוקדשים לניסיון להצביע על אחדים מסילופים אלה ולהביא לתיקונם. שאר פרקי הספר עוקבים אחר היבטים מרכזיים בזירה "הלאומית" של יצירת אלתרמן ובערוץ "הקל" של יצירתו, ומראה שככלות הכול אין החיץ שבין האגפים גבוה כפי שהוא נראה ממבט ראשון.
מים ומקדם
עיון באגדות "ויהי היום" של ח"נ ביאליק
תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2012
בשנת 1896, בזמן ההכנות לקונגרס הציוני הראשון, הוציא דוד פרישמן את ספר תרגומיו לאגדות אנדרסן, ובפתחו קרא לחבריו הסופרים להרעיף טל ילדוּת על ילדי ישראל ועל בני-הנעורים, השרויים באווירת "החדר" ו"הישיבה". ביאליק נענה לאתגר, והחל לכתוב שירים ואגדות לטף ולקהל הקוראים הצעיר. בזמן ששקד על עריכת "ספר האגדה", ביחד עם רעהו י"ח רבניצקי, החל ביאליק בחיבורן של אגדות בסגנון אישי וחופשי, שאותן הכתיר בכותרת "ויהי היום". באגדות אלה, שנועדו לקורא הצעיר והבוגר כאחת, הִרשה לעצמו ביאליק חופש רב מהמקובל בעיבוד אגדות. לא אחת התרחק בהן מן המקורות הקדומים, אגב הפלגה למחוזות זרים ורחוקים – אישיים ובין-אישיים – ועריכת סינתזה אישית בין אגדת קדומים לאמירה מענייני דיומא.
באגדות אלה, שאותן התחיל לכתוב בשנת 1917 ראה ביאליק, ובצדק, יצירות מקור לכל דבר, שבהן המקור המדרשי אינו אלא סף ומפתן לאמירה אישית ולאותם הרהורים היסטוריוסופיים, הנקשרים לענייני השעה "הבוערים" ומאירים אותם באור חדש. הספר מִים ומִקדם מציע פירוש לאגדות כגון "שור אבוס וארוחת ירק", "אלוף בצלות ואלוף שום", "אגדת שלושה וארבעה", "ספר בראשית", "מגילת עָרְפָּה" ועוד.
לפי הטף
על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק
תל אביב, ספרא 2012
לא אחת הביע ח"נ ביאליק לפני ידידיו הסופרים את חששו פן לא יוכלו ילדי הארץ לשיר את שיריו ולדקלמם מחמת מִשקלם "הקלוקל". למרבה המזל נתבדו תחזיותיו הקודרות, והפופולריוּת של שיריו לילדים לא אָבדה כלל במרוצת הדורות. להפך, גם כיום, מאה שנים ויותר לאחר שהחל לחבּרם, שירים אלה עדיין מוּכּרים ומוּשָׁרים בפי כול. רוּבּם כתובים אמנם בהטעמה ה"אשכנזית", שעברה ובטלה מן העולם, וחלקם משובצים במילים קשות, ואף-על-פי-כן לא נָס לֵחָם. לעומת זאת, כל שירי הילדים העבריים, שנכתבו בשנות מִפנה המאה העשרים (שיריהם של ש"ל גורדון ואהרן ליבושיצקי, בני "דור חיבת ציון", ואפילו שירי שאול טשרניחובסקי וזלמן שנאור, בני "דור התחייה"), צללו זה מכבר לתהום הנשייה.
האם סוד חיי הנצח של שירי הילדים הללו טמון בצירופי המילים והצלילים שלהם, המושכים את המאזינים והקוראים הצעירים כבחבלי קסם? האם שרדו בזכות נושאיהם העל-זמניים, שנותרו בעינָם בכל חליפות העִתים?
הספר לפי הטף מנסה לתהות על חידת עמידתם האיתנה של שירי הילדים של "המשורר הלאומי" במבחן הזמן, ולפָרֵש אחדים מהשירים הארוכים ("מעשה ילדוּת", "הנער ביער", "התרנגולים והשועל" ועוד). מתברר כי שירת ביאליק לילדים, כמו שירתו "הקנונית", מציבה לפני הקורא יצירה עשירה ורב-רובדית, היוצאת מתוך המעגל האישי הצר אל עֵבר המעגלים הלאומיים והאוניברסליים, בחינת "הפוך בה והפוך בה כי הכול בה" .
שירה חדשה
מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון
תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד, 2016
כל דמות ברומן שירה – "הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון – היא בבחינת "אוקסימורון מהלֵך": הנריאטה הרבּסט היא גם "עץ יבש" וגם "גפן פורייה"; בעלה מנפרד הרבּסט הוא גם איש משפחה אחראי וגם "נער" השוכח את כל חובותיו כלפי משפחתו בעבור לילה אחד של שכרון חושים? פרופ' זיוה שמיר מנסה להתמודד עם חידות אחדות האופפות את הרומן שירה ותובעות את פתרונן: מדוע לא הצליח עגנון לסיים את הרומן המורכב והמעניין מִבּין ספריו? האם חיבר עגנון את היצירה לפני השואה או אחריה? לפני הקמת המדינה או אחריה? מה הם מקורות ההשראה של הרומן בספרות העברית ובספרות העולם? ומעל לכול: מדוע נמשך מנפרד הרבּסט אחר מַדוחיה של האחות שירה? מה יכול לגרום לאיש משפחה אחראי ומסור לעזוב את אשתו ואֵם ילדיו, את צאצאיו הבוגרים והרכים ואת ביתו הנאה והמטופח, למען אישה גברית, נגועת חולי ולא יפה, שחדרי ביתה כחדרי שאוֹל ושחת?
הספר שירה חדשה מציע פרשנות פוליטית ופואטית על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ועמידתו של דור מלחמת העצמאות ישראל מול אתגר הריבונות. תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהינום עלי אדמות והפיכתו של יעקב לישראל עומדים בבסיס הספר המורכב הזה המעלה דיאגנוזות מדויקות לגבי ההוֹוה המתהווה ואף משמיע פרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. הרומן שירה הוא גם פרק חשוב בלוח-חייו של אמן מזדקן העומד על פרשת דרכים ושאלת "לאן?" תלויה על שפתיו.
ורד לאמיליה
שקספיר וידידתו היהודייה
תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018
מי הייתה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר? האם ידידתו היהודייה של שקספיר היא "הגבירה השחורה" משיריו? לאחר שנים באפלת השִׁכחה היא עומדת כיום באור זרקורי הביקורת והמחקר. לפנינו האישה הראשונה באנגליה שהוציאה ספר שירים, ומי שסייעה לשקספיר "מאחורי הקלעים" לקבל תמיכה מחצר-המלכות. שמה ודמותה משולבים במחזותיו, ואפשר שהיא עצמה שילבה בהם רמזים אישיים בעת שסייעה בכתיבתם. כך הכריזה בסמוי: "הייתי כאן!". ספרה של פרופ' זיוה שמיר ורד לאֶמיליה עוסק בקשריו של שקספיר עם תרבות עם ישראל בתיוּוכה של אֶמיליה בָּסאנוֹ- לאניֶיר, שפטרונה - הלורד הנרי קאריי, בן-משפחתה של המלכה אליזבת הראשונה - תמך בלהקתו של שקספיר.
הספר שופך אור חדש על מחזהו "היהודי" של שקספיר "הסוחר מוונציה". בין היתר מועלות בו הנחות שהן בבחינת חידוש גמור בחקר שקספיר, כגון פשר השמות העבריים במחזה, או קשריו של המשפט הוונציאני של פורציה עם המשפט הוונציאני של דונה גרציה נשיא. ספר פסידו-אֶפִּיגרפי, שבּוֹ נזכר שמו של שקספיר בפעם הראשונה, מוצג כאן כספרה הנעלם של ידידתו היהודייה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר.
התכתבויות
סודות משולחן הכתיבה
תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד, 2019
הספר התכתבויות עוסק באותם "מִכתבים" סמויים ששלחו גדולי הסופרים העברים איש לרעהו – "מכתבים" שלא נועדו לעיניו של כל קורא, אלא בעיקר לאותם יודעי ח"ן היודעים לזהות את דקויות הטקסט. ה"התכתבויות" הללו הנעשות בין שיטי היצירה באמצעות הֶרמֵזים, פָּרוֹדיות, רמיזות עצמיות ) self references (, וכיוצא באלה תחבולות בֵּין-טֶקסטוּאליות – ישירות ומפורשות או עקיפות ומוצפנות – מעמידות לפני הקורא-הפרשן חידות הדורשות את פתרונן. מובאות בו דוגמאות מיצירות יל"ג, ח"נ ביאליק, טשרניחובסקי, א"צ גרינברג, א' שלונסקי, נ' אלתרמן, עמוס עוז.
הספר מדגים את ה"התכתבויות" שטומנים הסופרים בין שיטי הטקסט הספרותי, לפעמים מתוך כבוד והערכה כלפי המקור המחוקה, מתוך רצון להביע הוקרה ולקשור כתרים. וגם להפך, לפעמים היא נעשית באמצעות מינֵי בדיחות וחידודים, שנועדו לשים את סופרי העבר ללעג ולקלס. לפעמים היא מלמדת דווקא על התרסה קנטרנית או נרגזת ועל הרצון והצורך להציב דעה מנוגדת. באמצעות ה"התכתבות" עם זולתם מחדדים הסופרים את זהותם, ומגלים לעצמם ולקוראיהם את ההבדלים שבּינם לבין זולתם
שירים ופזמונות גם לילדים
לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער
תל אביב, פפירוס, 1986
הספר בוחן את שיריו של ביאליק לגיל הרך, לילדים ולנוער, ומראה כי שירים "פשוטים" אלה הם לעיתים מורכבים ומרובדים לא פחות מן היצירה ה"קנונית".
הפרק הראשון בספר זה - תבנית המעגלים הקונצנטריים : 'קן לציפור' - זיכה את המחברת בפרס לווין קיפניס לחקר ספרות הילדים.
השירה מאין תימצא
"ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק
תל אביב, פפירוס, 1987
ספר זה, השלישי בסדרת ספרים על יצירת ביאליק מפרי-עטה של זיוה שמיר, עוסק בסוגיה הגותית מרכזית ומעניינת, שלא זכתה עד כה לעיון מקיף: הכתיבה על מלאכת הכתיבה. הספר סוקר את התבטאויותיו של המשורר בנושאי "ארס פואטיקה" ואת מימושן של האמירות העיוניות הללו הלכה למעשה בשיריו ובסיפוריו. הספר דן, מתוך גישה חדשה ומקורית, הן ביצירה ה"קאנונית" (המוכרת לכל מורה ולכל תלמיד מתכנית הלימודים) והן ביצירה הגנוזה והנידחת, המגלה לעתים קרובות סודות יצירה כמוסים. הוא מנסה להפריך את המוסכמה הרווחת בביקורת ובמחקר, לפיה סיפור החיים, העולה משירי הווידוי, הוא סיפור חייו האותנטי של ביאליק. "תולדותיו" של המשורר הן, לדעת זיוה שמיר, "אגדת האמן" – ביוגרפיה נוסחאית של משורר רומנטי, שהוענק לה פירוש אישי ולא שגרתי.
הכל בגלל קוצו של יוד
על שיר אחד של י"ל גורדון בראי היצירה העברית
תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד 2014
בשנת 1876 נפל דבר בישראל: בירחון השחר של פרץ סמולנסקין התפרסמה יצירה שעדיין לא הייתה כמוֹהָ בספרות העברית – שירו הלוחמני של י"ל גורדון "קוצו של יוד". בת-שוע, גיבורת השיר, היא "נסיכה" שנולדה עם "כפית של כסף" בפיה, אך נסיבות החיים מורידות אותה מטה מטה והופכות אותה בהדרגה מבת-עשירים יפת-תואר לקבצנית עלובה וכעורה. היא נבראת אמנם ב"בריאת נשיקה" כמו בת אלים מיתולוגית, אך המִמסד הרבני הורס את חייה ללא תקומה.
נהוג להביא מפי דוסטויבסקי את המימרה "כולנו יצאנו מִבּין קִפלי האדרת של גוגול". אכן, בתולדות הספרות יש קומץ של יצירות מופת שהשפּיעו על הדורות הבאים והולידו עשרות "בנים" ו"בני-בנים", כגון הפואמה "קוצו של יוד" שיצרה סביבהּ אדווה אין- סופית. דומים לו בהיקף השפּעתם – סיפורו של ביאליק "ספיח" שבהשראתו נכתבו רבים מסיפורי הילדוּת בספרות העברית וספרו של עגנון שירה שהוליד כמה וכמה רומנים על גיבור השרוי בסתיו ימיו, המנסה להצהיל את אפרורית חייו באהבה מאוחרת. יצירות כאלה ממשיכות להשפיע על התרבות העברית עד עצם היום הזה.
יצירתו של יל"ג ממשיכה לזעזע את קוראי דורנו ולהשפּיע על התרבות העברית גם משום שמַצָבָהּ של האישה בחוגים החרדיים לא הִשתנה מִימי יל"ג ועד ימינו אנו: הרבנים עדיין דבֵקים באות המתה, ואינם מתחשבים בצורכי החיים המתחדשים. המוני בית-ישראל עדיין עולים לקברי צדיקים, ומאמינים בקדושים, בקמעות ובאמונות טפלות. בחיי עמנו, גם דברים של מה בכך – מסמר או בורג זעיר, או אפילו שמועת-שווא שמקורה בשנאת- חינם – עלולים להחריב עיר שלֵמה, אם לא למעלה מזה. הספר הכול בגלל קוצו של יוד מאתר את רישומה של הפואמה היל"גית אצל גדולי היוצרים שלנו: למִן מנדלי מוכר ספרים, ח"נ ביאליק, ש"י עגנון, יעקב שטיינברג ונתן אלתרמן, ועד הסרט "הערת שוליים" של איש-הקולנוע יוסי סידר..
הספרות ורוח המוזיקה
ייצוגים של נגנים וכלי נגינה בסיפורת העברית החדשה
תל אביב, ספרא , 2019
בניגוד ליצירות כדוגמת סונטת קרויצר של טולסטוי, "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב או דוקטור פאוסטוס של תומס מאן, בספרות העברית נודעת לכלי הנגינה בראש וראשונה משמעות סמלית לאומית שמעֵבר לנגלה ולמפורש. החצוצרה בפרוזה הביאליקאית, הכינור בסיפורי שופמן ובסיפורי יהושע קנז, הנֵבל בספרו של א"ב יהושע – כולם סמלים שרוחו של ניטשה מרחפת מעליהם ומשמעותם הלאומית עמוקה ורבת-פנים. הספר בוחן את הסמלים הלאומיים ששיבצו עשרה מסופרי ישראל ביצירותיהם ה"מוזיקליות", וחושף את הרעיונות המורכבים שבתשתית "הסיפור הפשוט". רעיונות אלה מתגלים באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניקו למוזיקה גדולי הסופרים שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים.
הסיפור "המוזיקלי" העברי לכאורה מעמיד אפוא את המוזיקה במרכזו, אך זו משמשת תכופות סמל ומשל למצב המדיני-הלאומי ולמצבו של עם ישראל בין אומות העולם. מתברר כי גם כיום, לאחר תהליכי ה"נורמליזציה" שעברו כביכול על עם ישראל בדורות האחרונים, הבחירה בכלִי הנגינה אינה עניין אישי, מקרי או אקראי. על-פי-רוב כלִי הנגינה הוא בָּבוּאה של המנגן, ושניהם גם יחד מאפיינים את המצב השׂורר בארץ ובעולם בעת היכתב היצירה.
בעקבי האב
עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק
תל אביב, ספרא , 2020
מדף הספרים העגנוני מתעשר מדי שנה בספרים חדשים – ספרי מחקר, עיון וביקורת. ובדין, עגנון הוא מגדולי היוצרים בתרבות העברית והיחיד לפי שעה שזכה ב"פרס נובל" לספרות. סיפוריו כלולים בתכנית החובה של כל תלמיד בישראל.
אף-על-פי-כן, אין על יצירת עגנון ולוּ ספר אחד העוסק במקורות ההשראה שלו – בהשפעתה של הספרות העברית ושל ספרות העולם על יצירתו. ומדוע? עגנון לא נהג לחשוף את מקורותיו והתכחש להשערותיהם של מבקריו בנושא מקורות ההשפעה וההשראה. ידועה אמירתו שהוא מעולם לא קרא את קפקא, חוץ מאשר את סיפורו "הגלגול", וכשטענו כנגדו שספרי קפקא מצויים בביתו הוא ענה שרק רעייתו קוראת בהם.
בנאומו בטקס קבלת "פרס נובל" טען שהכתבים המאוחרים ביותר שהשפיעו עליו היו כתבי רמב"ם. עגנון סיפר, דרך משל, שרבניצקי – שותפו וידידו הקרוב של ביאליק – טען באוזניו כי אין בסיפוריו שמץ של השפעה ביאליקאית. בספר בעקבי האב (2020), כלולים תריסר ניתוחים טקסטואליים המוכיחים שהשפעת ביאליק על הסופר הצעיר, הייתה רבה מהמשוער, אף-על-פי שעגנון התכחש לה וכָפַר בה. הספר בעקבי האב מראה שספרות גדולה אינה נולדת בחלל הריק, בחינת "יש מאין", ושגם ליצירה מקורית בתכלית יש מקורות. ספר זה ממלא משבצת חסרה בחקר עגנון ופותח פתח לדיון מחודש ביצירתו.
