ניתן להורדה כקובץ =

ספרי פרופ' זיוה שמיר - משנת 1980 ועד ימינו -

שירי ביאליק הראשונים (דיסרטציה), תל אביב, 1980

מחקר ראשון על העשור הראשון ביצירת ביאליק, למן שירי הבוסר שנגוזו ועד לפואמה "שירתי" - גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת של משורר צעיר ועלום שם, אשר הפך עד מהרה לגדול משוררי ישראל בעת החדשה.

שירים ופזמונות גם לילדים: לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, תל אביב, פפירוס, 1986

הספר בוחן את שיריו של ביאליק לגיל הרך, לילדים ולנוער, ומראה כי שירים "פשוטים" אלה הם לעיתים מורכבים ומרובדים לא פחות מן היצירה ה"קנונית".

הצרצר משורר הגלות: על היסוד העממי ביצירת ביאליק, תל אביב, פפירוס, 1986

מחקר מקיף ראשון על שירי העם של ביאליק ועל היסוד העממי ביצירתו. הספר בוחן את מפגשו ב-1901 של המשורר עם ספרם של האתנוגרפים שאול גינצבורג ופסח מארעק "שירי עם יהודיים ברוסיה" ומנתח את עיבודיו המתוכמים לשירי העם הנאיביים שבספר זה.

השירה מאין תימצא: "ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק, תל אביב, פפירוס, 1987

הספר סוקר את התבטאויותיו של המשורר בנושאי "ארס פואטיקה" (הכתיבה על מלאכת הכתיבה) ואת מימושן של האמירות העיוניות הללו הלכה למעשה. עולה כאן ההנחה, שסיפור החיים העולה משירי הווידוי של ביאליק אינו סיפור חייו האותנטי אלא "אגדת האמן" - ביוגרפיה נוסחאית של משורר קלסי-רומנטי המוצגת באופן אישי לא שגרתי

עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם, תל אביב, פפירוס, 1989

הספר מאתר ביצירת אלתרמן צייני סגנון, בוחן את השירים על רקע המודרניזם האירופי ומאיר את הקורפוס המוכר באור חדש.

מה זאת אהבה? "אגדת שלושה וארבעה" צוהר לעולם-הדעות האישי של ביאליק,

תל אביב, הוצאת דביר, 1991

הספר בוחן את האגדה הנודעת של ביאליק הן כמעשה עיבוד של פולקלור יהודי ונכרי והן כבבואה של עולמו האידאי האישי של המחבר בכל גווניו ועושרו.

להתחיל מאלף: שירת רטוש - מקוריות ומקורותיה, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993

יונתן רטוש הופיע בשמי השירה העברית כמשורר מהפכני בתכלית, ששירתו נבראה "יש מאין", ללא מקורות השראה כלשהם. הספר חושף אחדים ממקורות ההשראה של רטוש מבלי לפגוע בדיוקנו כיוצר מקורי וייחודי, שלא היה מוכן אפילו להיות "אפיגון של עצמו".

באין עלילה: סיפורי ביאליק במעגלותיהם, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998

שורשיה של הסיפורת הביאליקית שמרכזה "פרבר העצים" האוקראיני שבשולי העיר הקטנה נעוצים במסורת ה"נוסח" המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית. הספר חוקר ומפרש את הסיפורת של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור, שהולידו חיקויים רבים, ואת ארבע ה"רשימות" כלאחר יד", שבהן ביאליק התקרב אל סגנונו ה"מרושל" וה"מפורר" של יוסף חיים ברנר. הסיפורים נבחנים כאילוסטרציות של השקפת העולם של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של אחד העם.