גם כתר גם גביע
עודכן: 7 בדצמ׳ 2022
כמה מילים לזכר ד"ר לאה צבעוני (2 באוקטובר 1946 – 4 בדצמבר 2022)
רק בשנה שעברה ערכתי היכרות ראשונה עם ד"ר לאה צבעוני, וזאת לאחר שכיהנתי בוועדת שיפוט שהעניקה לה פרס על ספרה האוטוביוגרפי "חלון ראווה" (2021), ביוזמת הסופרת והעורכת, שמחה סיאני, תלמידתו של פרופ' דב נוי, שהתמחתה בפולקלור העדות בישראל.
כשנפגשנו, לאה צבעוני ואנוכי, פנים אל פנים לפני טקס חלוקת הפרס, התברר לשתינו שיש לנו הרבה מן המשותף: שתינו נולדנו באותה שנה בהפרש של שבועיים ימים, שתינו התגוררנו שנים אחדות בגבעתיים (ובעת שנפגשנו היינו שתינו תושבות תל-אביב). זאת ועוד: זאב מונצ'יק, אִחי אִמהּ של לאה, שדלת דירתו התל-אביבית ניצבה מול דלתו של שמעון פרס, היה סוכן המכירות במפעלו של יצחק גרבורג, אבי ז"ל. גם ברשימת החברים והמכרים שלנו מצאנו שטחי חפיפה רחבים למדיי.
לאה ערכה והוציאה לאור בימי חייה קשת רחבה וצבעונית של ספרים – ספרות יפה, ספרי עיון, ספרי עזר, ועוד ועוד. לפני שקראתי את ספרה "חלון ראווה" הכרתי "רק" את ספרה האלבומי הגדול והמרהיב "עורי, שפת עֵבר". אילו היה ספר גדול וחשוב זה זה מפעל חייה היחיד, הייתה לאה צבעוני ראויה להוקרה גדולה. את הפרס היא קיבלה כאמור על ספרהּ האוטוביוגרפי שיצא כמובן בבית ההוצאה הפרטי שלה – הוצאת "צבעונים". מצאתי את עצמי נמשכת אל הספר הקטן והמאופק הזה, וקראתי בו עשרות פעמים, כי חשתי קִרבה רבה למחַבּרת וכן לאירועים ולאנשים המתוארים בו.
בבית-הספר העממי לימד אותנו המורה והמלחין יוסף הדר את השיר "פרחי הצבעונים" שאת מילותיו הִתאים לוין קיפניס למנגינת אחד ה"לִידים" של שוברט. המורה לא סיפר לנו את תולדות השיר, אך גם מבלי לדעת את "ייחוסו" התאהבתי בו מן הרגע הראשון, כי חשתי שהוא עולה מן הבחינה המוזיקלית על כל השירים העבריים שהכרתי עד אז. כזאת הייתה גם תחושתי למראה אחדים מן הספרים שהוציאה לאה צבעוני בבית-ההוצאה שלה לאחר שערכה אותם במו-ידיה עריכת לשון חדת-עין (לרבות האלבום והאוטוביוגרפיה שהזכרתי). אלה הם מן הספרים היפים והמוקפדים ביותר שראיתי ב"קריית ספר העברית" מאז ומתמיד.
יהי זכרה ברוך.
קטע מתוך טקס הענקת פרס האור לשנת 2021 לדר' לאה צבעוני , דברי פרופ. שמיר.