Delia XLV / Samuel Daniel

Delia XLV

Samuel Daniel (1562-1619)

Care-charmer Sleep, son of the sable Night,

Brother to Death, in silent darkness born:

Relieve my languish, and restore the light,

With dark forgetting of my cares, return;

And let the day be time enough to mourn

The shipwreck of my ill-adventur'd youth:

Let waking eyes suffice to wail their scorn,

Without the torment of the night's untruth.

Cease dreams, th' imagery of our day-desires,

To model forth the passions of the morrow;

Never let rising sun approve you liars,

To add more grief to aggravate my sorrow.

Still let me sleep, embracing clouds in vain;

And never wake to feel the day's disdain.

דליה 45 / סמואל דניאל

עַפְעַף שֵׁנָה רַב-מָג, בֶּן אֹפֶל שְׁחוֹר,

לַמָּוֶת אָח, יְלִיד הַדֻּמִּיָּה:

הַקֵּל עַל מַכְאוֹבַי, הָשֵׁב הָאוֹר,

הָרָע שַׁלַּח לְאֶרֶץ נְשִׁיָּה;

כִּי דַי בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם לָשֵׂאת מִסְפֵּד

עַל מוּט סְפִינַת נְעוּרִים וּמַסְעוֹתֶיהָ:

דַּי בְּעֵינַי הַנִּפְקָחוֹת לָחוּשׁ בְּאֵיד,

ִבְּלִי הִתְיַסֵּר בַּחֲשֵׁכָה בְּמַסּוֹתֶיהָ,

מְנַע מֵחֲלוֹם, הֵד לִתְשׁוּקוֹת הַיּוֹם,

לָלוּשׁ אֶת תְּשׁוּקוֹתָיו שֶׁל הֶעָתִיד;

אַל נָא תִּתֵּן לַיּוֹם שְׁקָרָיו לַחְתֹּם,

הוֹסֵף עַל צַעַר וּמַכְאֹב עוֹד פִּיד,

מוּטָב אָנוּם, לַשָּׁוְא חוֹבֵק עָבִים;

מִשֶּׁאָקִיץ אֶל הַיָּמִים הַנִּתְעָבִים.

תרגום: זיוה שמיר