God's Grandeur / Gerard Manley Hopkins

God's Grandeur

Gerard Manley Hopkins

The world is charged with the grandeur of God.

It will flame out, like shining from shook foil;

It gathers to a greatness, like the ooze of oil

Crushed. Why do men then now not reck his rod?

Generations have trod, have trod, have trod;

And all is seared with trade; bleared, smeared with toil;

And wears man's smudge and shares man's smell: the soil

Is bare now, nor can foot feel, being shod.

And for all this, nature is never spent;

There lives the dearest freshness deep down things;

And though the last lights off the black West went

Oh, morning, at the brown brink eastward, springs —

Because the Holy Ghost over the bent

World broods with warm breast and with ah! bright wings.

תפארת אל שדי / ג'רלד מנלי הופקינס

עוֹלָמֵנוּ מָלֵא בִּגְדוּלַת אֵל שַׁדַּי.

הִיא תַּבְהִיק כְּבָרָק מֵרְדִידֵי פַּח רָקוּעַ;

כְּטִיף שֶׂמֶן תִּצְבֹּר אֶת עֶרְכָּהּ בַּחֲשַׁאי,

כְּבָר אֵינֶנּוּ הוֹלְכִים לְאוֹרָהּ. אך מַדּוּעַ?

זֶה דּוֹרוֹת שֶׁרָמְסוּהָ, רָמְסוּהָ, רָמְסוּהַ;

בְּסִאוּב שֶׁל יְמֵי פַּרְנָסָה עַד-בְּלִיֹ-דַּי;

וּשְׁחוּנָה מִשְׂתָּרַעַת קַרְקָע-בְּאֵין-חַי

בְּנֵי אָדָם אֶת תְּלָמֶיהָ נִצְּלוּ וּסְגָרוּהָ.

וּבְכָל זֹאת הָאָרֶץ עוֹדֶנָּה סוֹבֶבֶת;

בְּעִמְקֵי אֲדֶמָה הַלְּשַׁד עוֹד חוֹמֵר;

חֲשֵׁכָה אִם עַתָּה לְשָׁמֵינוּ אוֹרֶבֶת

אֶל שַׁחְרִית אַדְמוֹנִית הֵן מָחָר נִתְעוֹרֵר –

כְּנַף שְׁכִינָה לִבְלִי סוֹף עַל הָאָרֶץ חוֹפֶפֶת,

שֶׁתַּחְשׂף חֹם שָׁדֶיהָ, תִּשָּׂא גַף זוֹהֵר.