Ringing the Bells / Anne Sexton

Ringing the Bells

Anne Sexton

And this is the way they ring

the bells in Bedlam

and this is the bell-lady

who comes each Tuesday morning

to give us a music lesson

and because the attendants make you go

and because we mind by instinct,

like bees caught in the wrong hive,

we are the circle of crazy ladies

who sit in the lounge of the mental house

and smile at the smiling woman

who passes us each a bell,

who points at my hand

that holds my bell, E flat,

and this is the gray dress next to me

who grumbles as if it were special

to be old, to be old,

and this is the small hunched squirrel girl

on the other side of me

who picks at the hairs over her lip,

who picks at the hairs over her lip all day,

and this is how the bells really sound,

as untroubled and clean

as a workable kitchen,

and this is always my bell responding

to my hand that responds to the lady

who points at me, E flat;

and although we are not better for it,

they tell you to go. And you do.

לצלצל בפעמונים / אן סקסטון

כָּךְ מְצַלְצְלִים לָהֶם

פַּעֲמוֹנָיו שֶׁל בֵּית הַמְּשֹֻגָּעִים

וְזוֹהִי אֵשֶׁת הַפַּעֲמוֹנִים

שֶׁמַּגִּיעָה בַּבֹּקֶר בְּכָל יוֹם ה'

לָתֵת לָנוּ שִׁעוּר בְּמוּזִיקָה,

וּמֵאַחַר שֶׁהַמְּטַפְּלִים מַרְשִׁים לָנוּ לָלֶכֶת

וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ פּוֹעֲלוֹת עַל-פִּי חוּשִׁים

כְּמוֹ דְּבוֹרִים שֶׁנִּקְלְעוּ אֶל מִכְוֶרֶת זָרָה,

אֲנַחְנוּ, הַמַּעֲגָל שֶׁל הַנָּשִׁים הַלֹּא-שְׁפוּיוֹת

יוֹשְׁבוֹת בַּמְּבוֹאָה שֶׁל בֵּית הַמְּשֻּׁגָּעִים

וּמְחַיְּכוֹת אֶל הָאִשָּׁה הַמְּחַיֶּכֶת

שֶׁמְּחַלֶּקֶת לָנוּ פַּעֲמוֹן לְכָל אַחַת

וּמַצְבִּיעָה עָלַי בְּהַחְזִיקִי בַּיָּד

פַּעֲמוֹן בְּמִי בְּמוֹל

וְזֹאת, הַשִֹּמְלָה הָאֲפֹרָה שֶׁלְּצִדִּי

רוֹטֶנֶת כְּאִלו הָיָה זֶה מְיֻחָד

לִהְיוֹת זְקֵנָה, לִהְיוֹת זְקֵנָה,

וְזֹאת הַיַּלְדָּה הַסְּנָאִית הַקְּטַנָּה בַּעֲלַת הַגַּבְנוֹן

בְּצִדִּי הַשֵּׁנִי

שֶׁמּוֹרֶטֶת שְׂעָרוֹת שֶׁמֵעַל לִשְׂפָתָהּ

שֶׁמּוֹרֶטֶת שְׂעָרוֹת שֶׁמֵעַל לִשְׂפָתָהּ כָּל הַיּוֹם

וְכָךְ נִשְׁמָעִים הַפַּעֲמוֹנִים בֶּאֱמֶת

כָּל כָּךְ שְׁלֵוִים הֵם וּצְלוּלִים

כְּמוֹ מִטְבָּח מָלֵא בְּצִיּוּדוֹ

תָּמִיד הַפַּעֲמוֹן שֶׁלִּי הוּא שֶׁמֵגִיב

לִפְעוּלַת יָדִי שמְגִיבָה לַגְּבֶרֶת

שֶׁמַּצְבִּיעָה עָלַי, עַל מִי בְּמוֹל

וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא רוֹאִים שִׁפּוּר בְּמַצָּבֵנוּ

הֵם אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁנַּמְשִׁיךְ, וְכָךְ אָנוּ עוֹשׂוֹת.

תרגום: זיוה שמיר