Wo wird einst des Wandermüden / Heinrich Heine

Wo wird einst des Wandermüden / Heinrich Heine

Wo wird einst des Wandermüden

Letzte Ruhestätte sein?

Unter Palmen in dem Süden?

Unter Linden an dem Rhein?

Werd ich wo in einer Wüste

Eingescharrt von fremder Hand?

Oder ruh ich an der Küste

Eines Meeres in dem Sand?

Immerhin! Mich wird umgeben

Gotteshimmel, dort wie hier,

Und als Totenlampen schweben

Nachts die Sterne über mir

היכן ימצא הולך-הרגל / היינריך היינה

הֵיכָן יִמְצָא הוֹלֵךְ-הָרֶגֶל

מְקוֹם מָנוֹחַ אַחֲרוֹן?

הָאִם בַּנֶּגֶב תַּחַת דֶּקֶל?

אוֹ עַל הָרַיְן בְּצֵל אָלוֹן?

אוּלַי בְּלֶב-צִיָּה בָּרוּחַ,

שָׁם תְּכַסֶּנִי יָד זָרָה?

אוֹ בְּחוֹלוֹת הַיָּם אָנוּחַ

וּבָם אֶמְצָא מְקוֹם קְבוּרָה?

אַחַת הִיא, מִמָּרוֹם יַשְׁקִיפוּ

גַּם פֹּה גַּם שָׁם שְׁמֵי אֱלֹהַי,

וּכְנֵרוֹת אוֹתִי יַקִּיפוּ

כּוֹכְבֵי הַלַּיִל מֵעָלַי.

תרגום: זיוה שמיר

---

150 שנה לפטירת היינה

בשנות חייו האחרונות שינה היינה את יחסו כלפי היהדות: הוא דיבר בשבח החינוך היהודי, וכתב את "הנעימות העבריות", בהן שירו "שבת המלכה". כשנות דור לאחר שהתנצר טען היינה כי הוא אינו מרגיש צורך לחזור ליהדות משום שלאמיתו של דבר לא עזב אותה מעולם. בפברואר 1856 הלך היינה לבית עולמו. על ערש דווי אמר לרעייתו מתילדה: "אל תפחדי, יקירתי, אלוהים יסלח לי על הכול. הלוא זהו מקצועו". שלושה ימים מאוחר יותר, נקבר היינה בבית הקברות מונמארטר. את המצבה שהוצבה על קברו בשנת 1901 מעטרים דיוקן מפוסל והשיר "היכן?". בשנת 1897 בנו מוקיריו מצבת שיש בצורת מעיין מים לזכרו, ורצו להציבה בעיר מולדתו דיסלדורף. ראשי העיר סירבו להציב את המצבה, מפני שעזב את ארץ מולדתו, וכן מטעמים של אנטישמיות, גלויה וסמויה. המצבה הוצבה לבסוף בניו יורק, בשכונת ברונקס, והיא נקראת "מעיין היינה" או "מעיין לורליי".

ביאליק יזם כידוע את תכנית הכינוס, שלפיה יש לאסוף את קנייני התרבות של עם ישראל מאלפיים שנות גולה כדי להעבירם באופן מסודר מן הגולה לארץ-ישראל. במסתו "הספר העברי" העלה את השאלה אם לאסוף גם את הקניינים שלא נכתבו עברית. ותשובתו: יש לפדות שבויים כדוגמת היינה, שהאנדרטה המטולטלת שלו היא סמל היהודי הנודד. ביאליק כתב:

"האין תקנה למכה היסטורית זו של ריבוי הלשונות בספרות ישראל? תקנה גמורה אין, אבל מקצת תקנה יש […] על ידי פדיון שבויים. כל הטוב והמיטיב של יצירות העברים בלשונות נכריות - גאולה תהיה להן […] זכרו את היינה. בשום פנים לא הייתי פודה את פסל מצבתו המפורסמת של היינה, אלא מניח לה שתהא מושלכת ממקום למקום מעתה ועד עולם. הלא זה שירו היותר חריף של היינה, שחוקו המר והנמהר ביותר. שירו שלאחר המוות. תהא נא מצבה מטולטלת זו סמל מוחשי לנשמת בן ישראל ונדודיה הרבים, נשמה זו שאין לה עיכול בשום קיבה זרה, אין לה קבורה בשום תכריכים שאולים ומשהו שלה אינו בטל בשום אלף. אבל תחת זו אין לך כמדומה, מצוות פדיון שבויים גדולה מזו שיש בתרגום עברי לשיר היינה, יהודי זה, שהייסורים מרקו את עוונו ומותו הטיל שלום בינו ובין אלוהי ישראל".