אלתרמן והעמק
אירוע ספרות של אגודת הסופרות והסופרים העבריים
צולם: 20/8/2023 באולם גירסא דינקותא, עפולה
מנחה: המשורר עמנואל בן סבו , נציג האגודה בעפולה והעמקים
דברי פתיחה: צביקה ניר , יו״ר האגודה, שלמה אברמוביץ׳ , נציג ועד האגודה חיפה והצפון
על שירתו של אלתרמן: פרופ׳ זיוה שמיר - חוקרת ספרות, אקי להב - אחיינו של אלתרמן
שיריו המולחנים: המוזיקאי והזמר נתן סלור , נכדו של אלתרמן
לגירסה מלאה של הערב - בערוץ YOUTUBE של אגודת הסופרות והסופרים העבריים
אלתרמן והעמק
הרצאה באגודת הסופרים בעפולה ביום 20.8.2023
ההרצאה שלי על אלתרמן והעמק תהיה הרצאה אוקסימורונית, שתפגיש ניגודים שאינם מתיישבים זה עם זה. אלתרמן בעצמו היה אוקסימורון מהלך: פציפיסט וביטחוניסט (איש "ימין" ו"איש שמאל" במונחי ימינו). איש רוח ואיש מדעי הטבע, איש משפחה למופת (אבל גם הייתה לו אהובה קבועה שהעיבה על חיי המשפחה). אלתרמן היה משורר לאומי, שעקב אחרי כל הצמתים החשובים של עמו ונשא את תרמילי-הסבל של עמו על שכם, אך הוא היה גם בוהמיאן שבית-הקפה היה ביתו השני ושכתב שירה קלה והומוריסטית למען הבמה הקלה. גם בנושא העמק התערבו אצלו עניינים רציניים בעלי חשיבות לאומית מכרעת ועניינים קלים ורדודים שעמדו בסימן החלוף.
אלתרמן הגיע ארצה כידוע בשנת 1925, בגיל 15, ישר לתל-אביב שהייתה בת-גילו. הוא התאהב בה ממבט ראשון, והיה לגדול משורריה של העיר העברית הראשונה. הוא ליווה את הקמתה בשירים קלים ובשירים קנוניים, ומיתרון הפרספקטיבה ניתן לומר שלא היה לה לתל-אביב מאהב כמו אלתרמן, וספק אם יהיה לה בעתיד הנראה לעין.
אבל אם היה לו מקום ברחבי ארץ-ישראל שאליו הוא היה קשור בכל נימי נפשו אחרי תל-אביב הרי שהיה זה העמק (יותר אפילו מירושלים או מ"ארץ הנגב" שעליה כתב מחזור שירים שלם). מה פשר המשיכה הזאת? חברו כאן, כפי שנראה, עניינים כלליים ואישיים, גם עניינים אקטואליים וגם על-זמניים.
אלתרמן כביכול מיעט לספר על עצמו, וזה נכון, אבל הוא בהחלט נהג לפרוק את הסודות הכמוסים של חייו בין שורות שיריו (בשביל עצמו, בשביל חבריו האינטימיים, והוא השאיר גם משהו בשביל חוקריו שלעתיד לבוא).
כמה מילים על ההבדל בין ביאליק לאלתרמן בנושא הממד האישי, האוטוביוגרפי. בניגוד לביאליק שסיפר על בית אבא-אימא, על סבו, על היתמות וכו', אלתרמן לא פנה לכתיבה אוטוביוגרפית (למעט שיר או שניים במחברת שיריו הראשונה שנגנזה), אבל – אני טוענת שלמעשה אלתרמן סיפר על עצמו יותר הרבה יותר ממה שסיפר ביאליק. קל להתבלבל אם מסתכלים רק על הקנקן, מבלי לבדוק מה מסתתר מאחורי הקנקן.
השירים האוטוביוגרפיים של ביאליק הם בעיקרם אגדות לאומיות, שביאליק התלבש עליהן ו"ניכס" אותן לעצמו. אם יש סיפור תלמודי על אליהו הנביא שמצא תינוק שהושלך לאשפה ולימד אותו קריאת שמע, ביאליק מספר ביצירותיו שהוא-הוא אותו תינוק שהושלך לאשפה, וכך הפך לכאורה את הסיפור הלאומי לסיפור אישי. כשביאליק רצה לפרוק מעל לבו עניין אינטימי ממשי שהכביד עליו וביקש את פורקנו, הוא בחר לעשות זאת בכתיבתו הבדיונית. במילים אחרות: כשסיפר על גיבורים פיקטיביים הוא סיפר לפעמים את האמת על עצמו.
אצל אלתרמן זה היה הפוך. לגמרי אחרת. אלתרמן כביכול לא סיפר על עצמו, ומיעט להשתמש בגוף ראשון, אבל כשהוא סיפר על עצמו, או יצק בין השורות תכנים אישיים כמוסים, הוא סיפר אמת לאמתה, ולא בדיות ואגדות. הוא התוודה בשיריו על הקונפליקט שהיה לו אם להיות מהנדס או בוהמיאן, הוא תיאר את קשיי המחלה של אביו – מחלת סרטן הגרון. הוא סיפר על הקרבן שהקריבה רחל רעייתו, ועוד ועוד.
•
וכך גם לגבי העמק: מצד אחד, אלתרמן ראה בעמק את אסם התבואה הגדול של המדינה שבדרך, והתייחס אליו כאל נכס לאומי ממדרגה ראשונה, ומצד שני היו לו גם סיבות אישיות לנסוע לעתים קרובות לעמק, או לעבור דרכו בדרך לעמק הירדן, וזה מסופר אצל אלתרמן בין השורות. הוא כתב על העמק שירים פטריוטים, שלא נס לֵחם, והוא כתב על העמק גם שירים קלים, זוטי זוטות.
כשהוא חזר ארצה מצרפת מלימודיו האקדמיים עם תעודת אגרונום בכיסו, הימים היו ימי מאורעות תרצ"א, ואלתרמן כתב שירים שנגנזו כמו "הורגי השדות", שמראה כמה עמל צריך החקלאי להשקיע בגידול התבואה, ואיך אפשר בלילה אחד לשרוף לו את כל השדה ולכלות את כל עמלו. השיר מתאר את שמי התכלת, את הטרקטור, את השדות המחייכים. ואז...
אָז מִתּוֹךְ הַכְּפָרִים הָעוֹמְדִים מֵרָחוֹק,
עַל גְּבָעוֹת כְּטוֹרְפִים כַּבִּירֵי לְסָתוֹת,
בִּזְחִילָה מִדְבָּרִית, קַדְמוֹנִית מִכָּל חֹק,
יוֹרְדִים
הוֹרְגֵי הַשָּׂדוֹת.
מתואר כאן איך בלילה בוערת קמת יזרעאל יפים הלילות בכנען. את ההרים הירח עוטף בעבאיות. רק הגורן פתאום מתקשטת באש – רמז לשיר-הערש של עמנואל הרוסי "בוערת הגורן בתל יוסף וגם בבית אלפא נראה עשן", שנכתב ב-1929 על מאורעות תרפ"ט ויש כאן ברמז ל"מה יפים הלילות בכנען" של יצחק כצנלסון משנת 1906.
לאלתרמן היו בשנות השלושים כמה סיבות אישיות לנסוע לעמק. אחותו לאה להב, שבנה אקי ידבר בהמשך הערב, הצטרפה לקיבוץ תל-עמל (לימים, ניר דוד). לימים גם אמו בלה עברה לגור בקיבוץ. אבל בראשית שנות השלושים הוא נסע לעתים קרובות לאהובתו עבריה שושני, בת למתיישבי ראש פינה, שקיבלה אז משרת גננת בקבוצת דגניה. אלתרמן נסע לבקר אותה, וכתב לעיתונים "גלויות מעמק הירדן". ייתכן שנסע מחיפה, שם עבד אז בעיתון כלכלי, ברכבת העמק שעברה דרך עפולה בדרכה לעמק הירדן. יש בין שיריו המוקדמים אזכורים לא מעטים של תחנות רכבת.
כך, אתם רואים איך אלתרמן שילב בשיריו הלאומיים את היסוד האוטוביוגרפי הרגשי, אך את זאת לא ידעו קוראיו, ורק כאשר חוקרים את חייו ויצירתו מתגלה התמונה בכל צבעיה.
ואתם מגלים את את העמק באחדים משיריו המוקדמים. בשנת 1934 קיבל אלתרמן הצעיר, שכתב אז שירים ז'ורנליסטיים בעיתון הארץ, בשם "רגעים", הזמנה לכתוב שירים אחדים לסרט תעמולה ציונית שערכה מרגוט קלאוזנר לקרן היסוד. אחד מהם היה "שיר בוקר" שפותח במילים "בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת / וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל". אלתרמן האגרונום תיאר כאן תופעת טבע ידועה. באמת, השמש מחממת קודם את ראשי ההרים לפני שהחום מאייד את רסיסי הטל שבעמק. אך במקביל, הוא הכניס לתוך התיאור האֶמפּירי הזה גם את כוונות סמליות מתחומי הפוליטיקה כי השיר מעפיל עם החלוצים שבעמק אל ראש ההר, ואומר: "בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ, / אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר. / הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ, / אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר". זהו שיר אידֵאולוגי סמלי שמתאר את מִפעל ההתיישבות במונחים של זריחת השמש והעפלה אל ראש ההר, כמו בשיר ההימנוני של דניאל סמבורסקי ויצחק שנהר "פָּנֵינו אל השמש העולה", שחוּבּר באותה עת. החזות הפסטורלית של השיר מטעה, כי הוא מדבר על הקשיים הרבים הכרוכים בהקמת המפעל הציוני.
כך גם ב"שיר עמק" של אלתרמן. זהו לכאורה שיר פסטורלי "באה מנוחה ליגע / ומרגוע לעמל", אך לאט לאט מתברר שהחזות הפסטורלית מטעה, ומאחוריה מסתתרת מציאות קשה ביותר. . השיר מסתיים בתמונה אקטואלית מימי "המאורעות" – תמונת שומר הרוכב על סוסו, שירייה מפלחת את חזהו ומקפחת את חייו. על מחיר הדמים של המפעל הציוני נסב פזמון זה, שמתחיל לכאורה באווירה של תנומה רוגַעת ובקול דממה דקה, ובסופו – קול ענוֹת מלחמה וזעקת שבר. השיר מתכתב עם שירו של טשרניחובסקי שנכתב גם הוא ב-1934 בעיצומם של מאורעות הדמים שמתחיל במילים "מושבה נחה בעמק".
אבל ב-1934 הוא כתב גם שיר קל כדוגמת "מה לעשות? מה לעשות? שאני יפה כזאת. / שיפה כמוני אין / מן הים עד הירדן", והדוברת בשיר היא כנראה עברייה אהובתו הראשונה שבאמת הייתה מהצעירות היפות ביותר בארץ באותה עת, בשיר נאמר:
יֵשׁ לִי גּוּף קַלִּיל קַלִּיל
כִּי נוֹלַדְתִּי בַּגָּלִיל
יֶשׁ לִי רֶגֶל חֲמוּדָה
כִּי גָּדַלְתִּי בִּיהוּדָה.
ובאמת עבריה נולדה בגליל ובנעוריה עברה לירושלים. אז אתם רואים, איך כתב אלתרמן בשנות השלושים גם שירים לאומיים נכבדים על העמק, לרבות שיר כמו המגדל הראשון, ההמנון של קיבוץ תל-עמל, קיבוצה של אחותו לאה, שהיה היישוב הראשון של חומה ומגדל (יש חולקים על כך שטוענים שכפר חיטים היה הראשון, אבל אנחנו בצד של תל-עמל). ובצד שירי התעמולה וההמנונות הציוניים, היו גם שירים קונדסיים קלים כמו "חנה'לה התבלבלה".
אני מקווה שאיש לא ייעלב כאן, אבל עפולה, בירת העמק, באותם ימים הייתה עיר של רחוב אחד. היא הייתה בת עשר שנים בקושי, ובתל-אביב (שבעצמה הייתה צעירה בת 25 שנה בלבד) היא נחשבה לסמל הפרובינציאליות. רק שלוש שנים לאחר שנוסדה עפולה הוקם בה בנק, וגם הוא נסגר בשנת 1934.
אלתרמן כתב שיר על זוג צעיר מעפולה שנוסע לראות את העדלאידע בתל-אביב בעיר הגדולה שבקושי מלאו לה אז שנות דור, והוא הדביק לו מנגינה חסידית שהכיר מבית אבא. לימים היה השיר הזה ל"ספינת הדגל" של הזמר המזרחי. כשהזמר דקלון זכה השנה בפרס ישראל והשר יואב קיש פיזז אתו על הבמה לצלילי "חנה'לה התבלבלה" נכתב בעיתונים ש"דקלון שם את הצלילים האלה על המפה ונתן לגיטימציה למוזיקה המזרחית". דקלון, כך נכתב, "גרם לנו לא להתבייש במוזיקה שלנו, והוא היה הראשון שעשה זאת". דובר בתקשורת על הצלילים התימניים שספג דקלון בבית אביו ועל מזמורי בית הכנסת ששמע בעת תפילה. רק אלתרמן לא נזכר בכל הכתבות שנכתבו השנה על דקלון.
אני אומרת שאם קברניטי הזמר המזרחי אימצו את הפזמון "חנה'לה התבלבלה", אזי אלתרמן ויצירותיו על העולים מתימן ומהבלקן וממרוקו יכולים לסייע באיחוי הקרעים בין חלקי העם ולשמש מופת למיזוג גלויות. הפזמון הזה מראה שלמרבה האירוניה דווקא לחן חסידי מזרח-אירופי, ביחד עם מילותיו של אלתרמן יליד רוסיה הלבנה, שבשיריו ניתן לאתר משקעים משירת ביאליק יליד אוקראינה, סלל את הדרך לחדירת הזמר המזרחי אל לב הקונצנזוס. רק בישראל.
ומשפט אחרון: אלתרמן היה הראשון שכתב פזמון על עפולה. אח"כ כתבו עליה גם חיים חפר ועוזי חיטמן. אינני יודעת אם בעפולה יש רחוב אלתרמן, אבל אם אין – צריך לדאוג שיהיה – כי אלתרמן היה הראשון ששם את עפולה על מפת הזמר העברי.