בוהַק הסַכּין בעין החתולים

על תרגום שירו של בודלר "החתול"

פורסם: חדשות בן עזר , גליון 1684, 30/09/2021

בודלר הִרבּה כידוע לכתוב על חתולים. דוד פרישמן, שהיה הראשון בספרות העברית שגילה את קסמו של המשורר הצרפתי הדקדנטי ואפילו תרגם משיריו, כתב עליו ועל חתוליו: "רואים אנחנו אותו מתרועע אל החתולים באהבה ובאחווה. יען כי נתנו החתולים אותו להחליק בידו לרגעים את עורן, המלא, לפי דבריו, ניצוצות קסמים, היה להן למשורר לשיר עליהן. על-פי הנשים למד בודליר להתהלך עם החתולים. ואולי היה הדבר להפך: אולי למד על-פי החתולים להתהלך עם הנשים. בכל אופן אהב מאוד את החתולים, והוא לא ייעף ולא ייגע מלתאר לנו את החתול אשר לו, המתרפקת עליו באהבה ולוטשת אליו את שתי בָּבוֹת עיניה השחורות כאבני-אלגביש חיות".

ובמאמר מוסגר: ציטטה זו מובאת ממאמר על בודלר שפִּרסם דוד פרישמן (בחתימת: ד"ר ש' גולדמן) בכתב-העת הדור לשנת 1901 (גיל' 31 – 32, תרס"ב). דוד פרישמן, בן למשפחה עשירה ועתירת נכסים, היה מקימו של הדור ועורכו. הוא הוציא את הביטאון החדשני הזה ביוזמתו ועל חשבונו כדי לִמשות את הקורא העברי מאווירת ה"שטעטל" ולקרבוֹ להִלכי רוח מודרניים. ואכן, פרישמן ערך לקורא העברי – באמצעות תרגומיו – מפגש ראשון עם יצירותיהם של שארל בודלר ורבינדרנת טאגור – ובכך הכניס לספרות העברית רוח חדשה וחדשנית. אי הזדהותו עם מטרותיה התנועה הציונית ועם דרכי פעולתה לא העמידה אותו במרכזה של ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית, אף שהשפיע על מַהֲלך התפתחותה של הספרות העברית ועל התפתחות הלשון העברית לא פחות מסופרים נחשבים שהלכו בתלם וצייתו ל"דין התנועה". מפעליו הספרותיים, שלא נועדו לסייע למפעל התחייה הלאומי, הרימו לו תרומה נכבדה. לפעמים שלא מתוך לִשמהּ בא לשמה.

בשירו של בודלר "החתול" המובא להלן מתואר כמדומה חתול אמִיתי: מגעו, ריחו והאור הבוקע מעיניו משכּרים את המשורר וממלאים את נפשו חֶמדה. שיר אחר של בודלר, שגם הוא נקרא "החתול", מתאר חתול מטפורי ונפתח במילים: "עָמֹק בְּמֹחִי מְטַיֵּל / כְּמוֹ בְּתוֹךְ בֵּית מְגוּרָיו / חָתוּל יְפֵהפֶה" (תרגם: דורי מנור). ואלתרמן הצעיר, שהושפע מבודלר ותרגם משיריו, כתב באחד משירי הבוסר שלו שנגנזו ("מנגד", גזית, כרך ב, חוברת ד, תרצ"ד, עמ' 33) את השורות ה"בודלריות" הבאות, שבהן מהלך חתול וירטואלי במעמקי מוחו של המשורר: "שׁוּם חָתוּל כָּעֵת בְּשֹׁבֶךְ גֻּלְגָּלְתִּי / אֶת יוֹנֵי עֵינַיִךְ לֹא יִטְרֹף".

אלתרמן, שבזמן לימודיו בצרפת נפגש עם שירי בודלר ואף תרגם מהם, הִרבּה לתאר בשיריו חתולים ונמרים. הידוע שבתיאורי החתול שלו מצוי בשירו "ליל קיץ", בשורות הבאות שכבר נשברו עליהן קולמוסים רבים:

"דּוּמִיָּה בַּמֶּרְחָבִים שׁוֹרֶקֶת. / בֹּהַק הַסַּכִּין בְּעֵין הַחֲתוּלִים. /

לַיְלָה. כַּמָּה לַיְלָה! בַּשָּׁמַיִם שֶׁקֶט. / כּוֹכָבִים בְּחִתּוּלִים".

חתולי האשפתות הנמוכים מן הבית הראשון, שאישון עיניהם כעין הסכין, עולים וגדלים בשיר עד שהם מקבלים בבית האחרון ממדים של עיר גדולה הנראית מן הגובה, בשלל אורותיה, כמו נמר או פנתר ענק המנומר בכתמי זהב.

Le Chat

Charles Baudelaire (1857)

Viens, mon beau chat, sur mon coeur amoureux;

Retiens les griffes de ta patte,

Et laisse-moi plonger dans tes beaux yeux,

Mêlés de métal et d'agate.

Lorsque mes doigts caressent à loisir

Ta tête et ton dos élastique,

Et que ma main s'enivre du plaisir

De palper ton corps électrique,

Je vois ma femme en esprit. Son regard,

Comme le tien, aimable bête

Profond et froid, coupe et fend comme un dard,

Et, des pieds jusques à la tête,

Un air subtil, un dangereux parfum

Nagent autour de son corps brun.

החתול / שארל בודלר (1857)

אָנָא קְרַב חֲתוּלִי אֶל לִבִּי הַחוֹמֵד;

הִזָּהֵר מֵחֲשׂף צִפָּרְנֶיךָ,

הַבָּרֶקֶת לַפֶּלֶד הֵיטֵב תִּצָּמֵד,

עֵת אֶצְלֹל לְתוֹךְ זֹהַר עֵינֶיךָ.

כִּי אָמוּשׁ אֶת גֵּוְךָ הַגָּמִישׁ לְמִשְׁעִי

וְיָדִי אֶת רֹאשְךָ תְּלַטֵּף,

אֶשְׁתַּכֵּר עַד חֶמְדָּה מִגּוּפְךָ הַמִּשְׁיִי

הָרוֹטֵט מִכַּפָּה עַד כָּתֵף.

אָז אֶרְאֶה בֶּחָזוֹן יָפָתִי, מֶבָּטָהּ

כְּשֶׁלְּךָ, יְצוּרִי הָאָהוּב,

אַף עֵינָהּ כַּחֲנִית עֲמֻקָּה וְחַדָּה.

מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ בְּנִגּוּן הוא אָפוּף,

בָּאֲוִיר רֵיחַ דַּק, מְסֻכָּן וּמְלַטֵּף

סְבִיב גּוּפָהּ הַשָּׁחֹם הוא רוֹחֵף.

מצרפתית: זיוה שמיר