האישה הגדולה מן החלומות
עודכן: 15 ביולי 2022
על שירו של שארל בודלר "בת-נפילים"
פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1696 , 11/11/2021
אחד השירים המרשימים ביותר בספר "פרחי הרוע" של בודלר הוא השיר La Géante שבמרכזו תיאור של אישה בעלת ממדי-ענק השרועה בחיק הטבע. הדובר חולם עליה, משתוקק אליה, וכל רצונו להתפרקד בלהט יצרים על איברי גופה השופעים. האם היא מושא חלומות שהמשורר בדה בדמיונו הקודח? כל קורא ייצק לתיאורו של בודלר תכנים אחרים, לפי מזגו ולפי המִטען האישי שהוא מביא אתו באמתחתו.
אלתרמן הצעיר תִּרגם את שירו זה של בודלר תחת הכותרת "הנפילה" (מלשון "נפיל" = "ענק"), אך התייחס אל התרגום כאל אחד מ"חטאות נעוריו" שיש לשמור אותו בסמוי מן העין. התרגום התפרסם רק לאחר מותו של המשורר ולאחר שמנחם דורמן, רעהו של אלתרמן ונוצֵר מורשתו, שלף את כתב-היד מן המגירה יובל שנים לאחר שהוטמן בה.
מתברר שלשיר גנוז זה יש חשיבות רבה להבנת יצירתו של אלתרמן. קודם כול, לפנינו עדוּת חותכת לזיקה שהייתה לאלתרמן ליצירת בודלר, וזו יכולה למשל להסביר את טיבה האוקסימורוני של יצירתו (בשירת אלתרמן יש סממני סגנון בודלריים למכביר, אך עולה על כולם האוקסימורון המחלחל לכל רבדיה). התרגום עשוי גם להסביר את נטייתו של אלתרמן לעצב בשיריו נמענת בלתי-מזוהה – מין דמות נפילים של אישה גדולה מן החיים, כבשיריו "פגישה לאין קץ", "בהר הדומיות", "תמצית הערב", ועוד. דמות כזאת עשויה לייצג אצל אלתרמן איזו מהות אדירת ממדים שאיננה אנושית בהכרח. בכוחה לסַמל את הבריאה, את תבל על כל גילוייה; את העיר הגדולה (העברית או המערבית), וכיוצא באלה תופעות קולוסליות מן הטבע ומחיי התרבות. ביצירת אלתרמן לסוגֶיהָ, תופעות כאלה – מעשי ידי הבריאה ומעשי ידי האדם – מתערבלות אלה באלה ויוצרות קשת רחבה של יצורי כלאיים.
שירו של בודלר La Géante הוא סונטה, אחת מתוך כשמונים סונטות שכּתב במהלך חייו הקצרים והסוערים. האם כתב בודלר שמונים סונטות? תלוי איך סופרים. יש מי שסופר, למשל, את ארבע הסונטות שכל אחת קרויה Spleen כארבע יצירות נפרדות, ויש מי שסופר אותן כיצירה אחת ואחידה. ואידך זיל גמור:
La Géante
Charles Baudelaire
Du temps que la Nature en sa verve puissante
Concevait chaque jour des enfants monstrueux,
J'eusse aimé vivre auprès d'une jeune géante,
Comme aux pieds d'une reine un chat voluptueux.
J'eusse aimé voir son corps fleurir avec son âme
Et grandir librement dans ses terribles jeux;
Deviner si son coeur couve une sombre flamme
Aux humides brouillards qui nagent dans ses yeux;
Parcourir à loisir ses magnifiques formes;
Ramper sur le versant de ses genoux énormes,
Et parfois en été, quand les soleils malsains,
Lasse, la font s'étendre à travers la campagne,
Dormir nonchalamment à l'ombre de ses seins,
Comme un hameau paisible au pied d'une montagne.
בת נפילים / שארל בודלר
עֵת הַבְּרִיאָה תַּהֲרֶה, בְּאוֹן וְלָדוֹת תִּפְלֹט,
יוֹם יוֹם יַמְלִיט רַחְמָהּ סְחִי עוֹלָלִים,
כְּמוֹ חָתוּל בְּגֵו לוֹהֵט לְמַרְגְּלוֹת
מַלְכָּה, אֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּחֶבְרַת בַּת נְפִילִים.
אֹבֶה לִרְאוֹת כֵּיצַד עוֹלֶה גּוּפָהּ פּוֹרֵחַ
עִם נִשְׁמָתָהּ בָּהּ יְחַלְחֵל שְׂחוֹק בְּעָתָה;
וּלְנַחֵשׁ אִם אֲפֵלַת אֵשׁ תִּתְלַקֵּחַ,
רָחֹף רָחֹק בְּעַרְפִלֵּי אֵד מַבָּטָהּ;
בַּהֲדַר גֵּוָהּ שַׁאֲנַנּוֹת אָנוּד-אָנוּעַ,
אֶזְחַל לְאַט עַל גְּאוֹן בִּרְכֶּיהָ בַּשִּׁפּוּעַ,
וּבִימוֹת חַמָּה, בִּלְהֹט אֵשׁ-גֵּיהִנֹּם
עֵת תִּשְׂתָּרֵעַ לָהּ לֵאָה עֲלֵי אֲפָר
בְּצֵל שָׁדֶיהָ אֶתְפַּרְקֵד לִי וְאָנוּם,
כִּכְפָר רוֹגֵעַ וְשׁוֹקֵט לְרֶגֶל הַר.
ולא רק אלתרמן הושפע מן השיר הזה. הנה, בין שיריו של אביגדור המאירי ניתן למצוא את השיר "בתנומה עלי-צוק" המושפע ללא ספק מ- La Géante של בודלר:
"אַפִּרְיוֹן שֶׁל חֲזִיזִים וְהֲבַל-אֵלִים. / שָׁם הִיא שׁוֹכֶבֶת כְּבַת-עֲנָק נִרְדָּמָה /
וּנְשִׁימָתָהּ הַמְנַגֶּנֶת שׁוֹפַעַת בָּעֲנָנִים; / בְּעֵמֶק לֵיל-אֱלִילִים חִבְּקָה הָאֲדָמָה," וגו'.
ורטוש תיאר דמות כזאת, בהיפוך מִגדרי, בשירו הכמו-פגני "יער":
"אַגְרַת רוּחוֹת תִּפְרֹט עַל גִּבְעוֹלִים וָאֹפֶל. / וְדֶשֶׁא מִתְרַפֵּד אֶל אַפִּרְיוֹן עָלִים. [...] /
חֲזָה עִשְֹבִּי דָמוּם כָּבַשׁ פָּנִים בִּקְטֹרֶת / גּוֹהָה דִמְעַת חַוָּה בְּעֵשֶֹב רֵיחָנִי. /
בִּירַקְרַק גָּשׁוּם עוֹלֶה מִקְדַּשׁ עַשְׁתֹּרֶת / בִּירַקְרַק גָּשׁוּם פּוֹסֵעַ אֲדוֹנִי", וגו'.
דמותה הגדולה של בת הנפילים הפנתאיסטית משירו של בודלר, חִלחֲלה אפוא לספרות העברית בערוצים רבים ושונים. ניתן למצוא את עקבותיה גם בתיאוריהם של גיבורי ספרות יצריים המתפרקדים על האדמה כעל אישה שאיבריה השופעים ממלאים אותם חֶמדה. הראשון שבהם הוא כמדומה נֹח, גיבור סיפורו של ביאליק "מאחורי הגדר", ששמו מעיד עליו שהוא שרוי לכאורה במציאוּת קדם-מוֹנוֹתיאיסטית של אותם ימים קמאיים שבהם עדיין לא נתגבהו בעולמנו מחיצות בין דת לדת, בין גזע לגזע.
תיאור ההתפרקדות שלו על האדמה התחוחה הוא במשתמע ובסמוי אחד התיאורים האֶרוטיים המרשימים ביותר שידעה הספרות העברית בראשית המאה העשרים. האווירה השמרנית ששלטה בספרות העברית (עם יוצאים מן הכלל מעטים, כגון סיפורי הפורנו של איתמר בן אב"י) חייבה את הסופרים למצוא דרכי עקיפין לתיאורים כאלה, והרחיבה בנושא זה פרופ' ניצה בן-ארי בספרה "דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930-1980" (2006) המגולל את תולדות הספרות הארוטית העברית בדורות שבהם הסתפק הקורא העברי ברפרטואר פוריטני למהדרין.
המימרה הידועה המיוחסת לדוסטוייבסקי – "כולנו יצאנו מִבּין קִפלי האדרת של גוֹגוֹל" – מלמדת שיש בספרות העולם יצירות מופת אחדות שיצרו אַדווה אין-סופית ההולכת ונמשכת סביבן מיום היוולדן ועד עצם היום הזה. אחת מהן היא הסונטה La Géante, ש"המליטה" במרוצת הדורות האחרונים בנים ובני-בנים רבים הנושאים את הדנ"א הבודלרי.