החיים המשעממים של גדולי היוצרים
לרגל יום הולדתה של אמילי דיקינסון (10 לדצמבר)
על מקומו ומשקלו הסגולי של היסוד הביוגרפי בחקר הספרות
לפני כמאה שנה, באפריל 1925, נערך בירושלים טקס חנוכתה של האוניברסיטה העברית, לאחר ששנה קודם לטקס הרשמי נפתח בה המכון למדעי היהדות. בשנותיה הראשונות עסקה האוניברסיטה העברית במחקר, ולא בהוראה. אחד מאנשי צוות ההקמה שלה היה הד"ר יוסף קלוזנר, ולאחר שהחלה האוניברסיטה לפתוח ב-1928 את שעריה לסטודנטים, מינוהו לתפקיד ראש החוג לספרות עברית (אף-על-פי שקלוזנר חשק בתחום ההיסטוריה יותר מאשר בתחומי הספרות). לא ייפלא שאת רוב מחקריו הקדיש להיסטוריה של הספרות, ולא הִרבּה לעסוק בעניינים פנים-ספרותיים. סדרת ספריו "תולדות הספרות העברית החדשה" התבססה בעיקרה על מִינִי-ביוגרפיות של הסופרים המרכזיים, משני העשורים האחרונים של המאה השמונה-עשרה ועד שני העשורים הראשונים של המאה העשרים.
במשך השנים התעשר חקר הספרות באוניברסיטאות בשיטות מחקר חדשות עד ששיטתו הביוגרפית הצרה של קלוזנר נראתה מיושנת ובלתי מסַפקת. כל אחד מהאישים החשובים שלימדו ספרות עברית והשוואתית באוניברסיטה העברית (שמעון הלקין, דב סדן, חיים שירמן, אריה לודוויג שטראוס, לאה גולדברג) הביאו אתו שיטות חדשות, שדחקו את היסוד הביוגרפי מן המעמד המרכזי שהיה לו בתקופת קלוזנר. לימודי הספרות התמקדו בריבוי רבדיה של הספרות העברית (בספרות המקראית והבתר-מקראית, בשירת ימי הביניים, בספרות ההשכלה ובספרות העברית החדשה. הוקדש מקום נכבד להבנת הזרמים הספרותיים הגלובליים שהשפיעו על התפתחות הספרות העברית, ולאט לאט נדחק היסוד הביוגרפי לקרן זווית, ופינה מקום להבנת הטקסט הספרותי.
בתקופת המלחמה הקרה והמתח הבין-גושי, לא עסקו כלל בצדדים האידאולוגיים השנויים במחלוקת הטמונים ביצירה הספרותית, ופיתחו שיטות אַ-פוליטיות, עוקפות אידאולוגיה, שהתמקדו בהיבטים הצורניים של הטקסט (explication de texte, ניו-קריטיסיזם, פורמליזם, ועוד). היו לשיטות האלה יתרונות חשובים ביותר, בצד חסרונות בלתי-נמנעים: בעזרתן התפתח קשב לטקסט ולמנגנוניו, והתפתחו שיטות ניתוח דקות ומדויקות שאפשר וראוי היה להנחילן לכל התחומים העוסקים בחקר הטקסט (לחקר הסיפור המקראי וספרות חז"ל, לחקר התאטרון, הקולנוע, ההיסטוריה ואפילו לחקר הטקסט המשפטי). אחר-כך, מתוך ראקציה לעיסוק האינטנסיבי בטקסט, התחילה תקופה שבָּהּ התחילו לטעת את היצירה הספרותית בהקשריה החוץ-ספרותיים, והיה בכך איזון הוגן והגיוני בין הטקסט לבין הקונטקסט.
ואולם בדור האחרון נעזב הטקסט לאנחות, וגם אלה שלא עזבוהו לחלוטין עשו את לימודיהם בעת שכבר נזנחו בתכנית אותן דיסציפלינות המאפשרות ניתוח טקסטואלי מושכל (ובאופן מיוחד פרוזודיה וסטיליסטיקה). בהעדר הרגישויות שפותחו בעבר ואבדו, מסתובבים כיום רבים מהחוקרים "מסביב לנקודה". עד מהרה ירש ה"שיח הפוליטי" את מקום המחקר הדיסציפלינרי, בהתעלם מכלל-הברזל הקובע שפוליטיקה ומחקר אינם יכולים ללכת יד ביד: לפוליטיקאי יש "אמִתות" נחרצות וחד-משמעיות, ואילו לחוקר יש סימני שאלה, והוא צריך להיות מוכן גם לשנות את הנחות היסוד שלו עם התקדמות המחקר ועם התגלותם של נתונים חדשים.
עם אבדן הרצון והיכולת לנתח טקסט ולגלות את צפונותיו, פנו חוקרים רבים לביוגרפיה, אך הפעם מצדה האנקדוטלי, שלא לומר הרכילותי. יש כמובן ביוגרפים המקימים את ספריהם על גבי תשתית ארכיונית אחראית ומבוססת, שנתוניה נאספים במשך שנים לא מעטות (נורית גוברין, חגית הלפרין, עידו בסוק, גדעון טיקוצקי, ועוד), אך רוב האזכורים הביוגרפיים המשובצים כיום במאמרים בחקר הספרות אינם פרי מחקר או אפילו תחקיר. הנתונים הביוגרפיים לא אחת מיועדים להשליך פיתיון לקורא, ולפעמים הם מעידים על כך שלכותב אין נושא אחר לענות בו, ועל כן הוא פונה אל חומרים נגישים וקלים להבנה ולעיכול.
*
נשאלת השאלה: מה מקומה ומה משקלה הסגולי של הביוגרפיה של היוצר בחקר הספרות? ברי, כל חוקר זכאי לבחור את התחומים החביבים עליו ולהקדיש להם מאמצי יצירה, אך המקום המרכזי שחקר הספרות מעניק בדור האחרון לפרטי חייו של היוצר, מבלי לעסוק ביצירתו, הוא בעיניי מכשלה ועיווּת התובעים את תיקונם. לפעמים נדמה שאחדים מן המוגדרים "חוקרי ספרות" מסתפקים בסיפורים ביוגרפיים ברמה של תחקיר עיתונאי, כדי להתחמק מן העיסוק ביצירה שבזכותה יש טעם לעסוק בחייו של יוצרהּ. נשכחת האמת הפשוטה שהעיסוק בביוגרפיה של היוצר נועדה להאיר את יצירתו ולהעשיר את הבנתה בממדים נוספים, ואם אין היא מאירה את יצירתו, אין סיבה לעסוק בה. לשיא האבסורד הגיע אחד הביוגרפים המדופלמים שמנה את שמות כל פקידי העירייה שחתמו על מסמך פטירתו של אחד מחשובי הסופרים שלנו.
ביוגרפיה ספרותית מן הראוי שתהא מונוגרפיה, כי האירועים החשובים בחיי היוצר קשורים בנסיבות חיבורן של יצירותיו ופרסומן, והם לפעמים אירועים אפורים שאינם מצודדים כלל וכלל. מפליא לעתים לגלות עד כמה דלה היא הביוגרפיה החוץ-ספרותית של רבים מהיוצרים הגדולים, אצלנו ובכל התרבויות. רבים מהסופרים הגדולים יושבים שנים על גבי שנים בחדר-העבודה שלהם, ורבות מן החוויות המתוארות בספריהם (מסעות בעולם, רומנים מרטיטי-לב, מאבקים הרי-גורל עם אוהבים ויריבים) מתרחשים במוחם או בלִבָּם, ורק לעִתים רחוקות גם במציאוֹּת הממשית.
הנה אמילי דיקינסון (1830 – 1886) בילתה את רוב ימיה בבית משפחתה האמידה באמהרסט מסצ'וסטס – בחדרה או בגינתה, לבושה כנזירה בשמלה רכוסה עד צוואר. רק לעתים נדירות הסכימה להתלוות להוריה בביקוריהם אצל בני משפחתם. את רוב קשריה עם העולם החיצון ניהלה בהתכתבות, ובכל חייה פרסמה שמונה שירים בלבד. לאחר מותה גילתה אחותה כאלף ושמונה מאות שירים שנכתבו במהלך חייה של אמילי, אך היו סמויים מן העין. לאמילי דיקינסון כמעט שלא היו "קורות חיים", אך כיום היא נחשבת למשוררת האמריקנית החשובה ביותר. שיריה האקזיסטנציאליים, הגדושים במראות טבע, שאת רובם לא חוותה ואפילו לא ראתה, עשירים בתובנות מקוריות על החיים ועל היחסים שבין אדם לחברו. במאתיים השנים האחרונות אי אפשר לנקוב בשמה של משוררת אמריקנית חשובה ממנה, אף לא סילביה פלאת', ששנים לא מעטות מחייה הקצרים עברו עליה באנגליה.
גם פרטי החיים החוץ-ספרותיים של פרנץ קפקא (1883 - 1924) היו דלים ומשמימים למדיי. הוא היה כידוע סוכן ביטוח שכתב בזמנו הפנוי. כמו אמילי דיקינסון הוא אגר את יצירותיו במגירה, ולא פרסמן. בימי חייו לא הכיר קהל הקוראים את שמו, שלא היה ידוע אפילו בחוגי הסופרים. הוא למד משפטים, אך נרשם גם לקורסים אחדים בתולדות האמנות. מחלת השחפת שבה לקה כפתה עליו שנות החלמה לא מעטות, שבמהלכן היה שרוי בבדידות והִרבּה לכתוב סיפורים סוראליסטיים עם מובלעות ראליסטיות המבוססות על חוויותיו בעולם המשפט. כיום כל אדם בר-דעת מכיר את שמו, שהפך לשם תואר ("קפקאי", "Kafkaesque") שהוא שם-נרדף לחוויה סיוטית במפגש הביורוקרטיה הרומסת את הערכים האנושיים. קפקא אסר כידוע להוציא לאור את הכתבים שנשארו במגירותיו, אך ידידו מקס ברוד הפֵר את רצונו והוציא לאור את עיזבונו, שזכה לתשומת-לב רבה והקנו לסופר הנסתר הכרה בינלאומית. קפקא, שלא ראה את עצמו כסופר, נחשב כיום כידוע לאחד הסופרים הגדולים והמקוריים במאה העשרים.
שני הסופרים הגדולים הללו ישבו שנים לא מעטות בבדידות כלל לא מזהרת, אך קולמוסם הפיק יצירות נדירות במקוריותן ובמורכבותן. נביא לדוגמה תריסר שירים מתוך מעל ל-300 משיריה של אמילי דיקינסון שתרגמתי במרוצת השנים. אם הנסיבות יאפשרו זאת, ייתכן שהם יראו אור בדפוס בשנת 2025.
There is another sky
[2]
There is another sky,
Ever serene and fair,
And there is another sunshine,
Though it be darkness there;
Never mind faded forests, Austin,
Never mind silent fields –
Here is a little forest,
Whose leaf is ever green;
Here is a brighter garden,
Where not a frost has been;
In its unfading flowers
I hear the bright bee hum:
Prithee, my brother,
Into my garden come!
ישנם שמַים אחרים
[2]
יֶשְׁנָם שָׁמַיִם אֲחֵרִים,
יָפִים וּבְהִירִים,
יֵשׁ אוֹר אַחֵר לַשֶּׁמֶשׁ, וּבוֹ
יֵשׁ גַּם צְדָדִים קוֹדְרִים;
הָנַח, אָחִי, עָלִים בָּלִים,
הָנַח שָׂדוֹת קְמֵלִים –
הִנֵּה חֻרְשָׁה קְטַנָּה,
הִיא יְרֻקָּה לָעַד;
הִנֵּה גַּן יְרַקְרַק שֶׁבּוֹ
עוֹד לֹא יָרַד בָּרָד;
וְלֹא יִגַּע בּוֹ כִּמָּשׁוֹן
דְּבוֹרָה קוֹלָהּ תַּנְעִים:
סוּרָה אֵלַי, אָחִי הַטּוֹב,
וְרֶד-נָא אֶל גַּנִּי!
Frequently the woods are pink
[6]
Frequently the woods are pink --
Frequently are brown.
Frequently the hills undress
Behind my native town.
Oft a head is crested
I was wont to see --
And as oft a cranny
Where it used to be –
And the Earth -- they tell me --
On its Axis turned!
Wonderful Rotation!
By but twelve performed!
לא אחת ורוד היער
[6]
לֹא אַחַת וָרֹד הַיַּעַר –
לֹא אַחַת הוּא עַרְמוֹנִי.
יֵש שֶׁגֶּבַע מִתְעַרְטֵל לוֹ
בְּעָרְפּוֹ שֶׁל מְעוֹנִי.
לֹא אַחַת הָרֹאשׁ עָטוּר הוּא.
כָּךְ הָיָה הוּא מִתָּמִיד –
וּלְעִתִּים הוּא קְצָת סָדוּק
אַךְ עַד-אֵין-קֵץ עָמִיד –
וְהָעוֹלָם – כָּךְ מְסַפְּרִים לִי –
עַל צִירוֹ הַצַּר
בְּסִבּוּב נִפְלָא סָבַב רַק
פְּעָמִים תְּרֵיסָר.
There is a word
[8]
There is a word
Which bears a sword
Can pierce an armed man --
It hurls its barbed syllables
And is mute again --
But where it fell
The saved will tell
On patriotic day,
Some epauletted Brother
Gave his breath away.
Wherever runs the breathless sun --
Wherever roams the day --
There is its noiseless onset --
There is its victory!
Behold the keenest marksman!
The most accomplished shot!
Time's sublimest target
Is a soul "forgot!"
ישנה מילה
[8]
יֶשְׁנָהּ מִלָּה
וְחֶרֶב לָהּ
אֲשֶׁר תַּחְדֹּר אֵפוֹד --
זוֹרֶקֶת הֲבָרוֹת דּוֹקְרוֹת
וְשׁוּב קוֹלָהּ יִשְׁקֹט --
אַךְ בְּנָפְלָהּ
יַגִּידוּ לָהּ
הַנִּצּוֹלִים בְּיוֹם
הֶחָג, שֶׁרֵעַ שֶׁלָּחַם עַד תֹּם
מָסַר אֶת נִשְׁמָתוֹ.
שָׁם אָצָה-רָצָה הַחַמָּה --
שָׁם מְשׁוֹטֵט הַיּוֹם --
תִּמְצָא שָׁם הַתְחָלָה דְּמוּמָה --
וְיֵשׁ שָׁם נִצָּחוֹן!
הַבֵּט בַּטּוֹב בַּצַּלָּפִים!
בִּירִיָּה בּוֹטַחַת!
מַטְּרַת הַזְּמַן הָעִלָּאִית
הִיא נְשָׁמָה "נִשְׁכַּחַת"!
Through lane it lay
[9]
Through lane it lay -- through bramble --
Through clearing and through wood --
Banditti often passed us
Upon the lonely road.
The wolf came peering curious --
The owl looked down --
The serpent's satin figure
Glid stealthily along –
The tempests touched our garments --
The lightning's poinards gleamed --
Fierce from the Crag above us
The hungry Vulture screamed –
The satyr's fingers beckoned --
The valley murmured "Come" --
These were the mates --
This was the road
Those children fluttered home.
בנתיבים, בין אטדים
[9]
בַּנְּתִיבִים, בֵּין אֲטָדִים --
בֵּין יַעַר לְקָרְחָה --
עָבַרְנוּ לְיַד שֹׁודְדִים
בְּדֶרֶךְ לֹא דְּרוּכָה.
בָּא הַשּׁוּעָל הֵצִיץ סַקְרָן --
יַנְשׁוּף הִשְׁפִּיל עֵינָיו --
הַפֶּתֶן בִּגְלִימַת מִשְׁיוֹ
גָּלַשׁ לוֹ כְּגַנָּב –
אָחַז הַסַּעַר בִּמְעִילִי --
בָּרְקוּ חִצֵּי בָּרָק --
הָעַיִט מִמְּרוֹמֵי פִּסְגָּה
עַז וְרָעֵב צָעַק –
רָמְזוּ יָדָיו שֶׁל הַשָּׂעִיר --
הַגַּיְא לָחַשׁ "הַבִּיטָה" --
זֹאת הַחֶבְרָה --
וְזֹאת הַנְּתִיבָה
שֶׁבָּהּ דָּאוּ הַתִּינוֹקוֹת הָהֵם הַבַּיְתָה.
The morns are meeker than they were
[12]
The morns are meeker than they were
The nuts are getting brown -
The berry’s cheek is plumper -
The rose is out of town.
The maple wears a gayer scarf -
The field a scarlet gown -
Lest I sh'd be old-fashioned
I’ll put a trinket on.
הבקרים כבר רכים מאי-פעם
[12]
הַבְּקָרִים כְּבָר רַכִּים מֵאֵי-פַּעַם –
וַעֲצֵי הָאֱגוֹז מַבְשִׁילִים –
לַתּוּתִים הִתְעַבּוּ הַלְּחָיַיִם –
הַוְּרָדִים עֲלֵיהֶם מַשִּׁילִים.
לְעֵץ הָאֶדֶר יֵשׁ צְעִיף-רִקְמָתַיִם –
וּגְלִימַת אַרְגָּמָן לַשָּׂדֶה –
וּלְבַל יַגִּידוּ עָלַי "מַה בָּלְתָה הִיא",
אֶת מֵיטַב עֲדָיַי אֶעְדֶּה.
The Guest is gold and crimson
[15]
The Guest is gold and crimson --
An Opal guest and gray --
Of Ermine is his doublet --
His Capuchin gay --
He reaches town at nightfall --
He stops at every door --
Who looks for him at morning
I pray him too -- explore
The Lark's pure territory –
Or the Lapwing's shore!
אורח – ארגמן ופז
[15]
אוֹרֵחַ – אַרְגָּמָן וּפָז --
גְּוָנָיו אָדֹם-אָפֹר --
אֲפֻדָּתוֹ – פַּרְוַת סַמּוּר --
וּבַרְדָּסוֹ מוּפָז --
יָבוֹא הָעִירָה בַּחֲצוֹת --
יַחֲנֶה בְּצַד כָּל דֶּלֶת --
שָׁם יְבַקְשׁוּהוּ בַּבְּקָרִים
וָאֶתְחַנָּן – צֵא וַחֲקֹר אֶת מִישׁוֹרֵי הַתְּכֵלֶת
שֶׁל מֶרְחֲבֵי הָעֶפְרוֹנִי –
גְּדוֹתֶיהָ שֶׁל צוֹצֶלֶת!
Baffled for just a day or two
[17]
Baffled for just a day or two --
Embarrassed -- not afraid --
Encounter in my garden
An unexpected Maid.
She beckons, and the woods start --
She nods, and all begin --
Surely, such a country
I was never in!
הוּבכה אך רק לזמן קצר
[17]
הוּבְכָה, אַךְ רַק לִזְמַן קָצָר –
תְּמֵהָה אַךְ לֹא יְרֵאָה –
פָּגַשְׁתִּי אֶמֶשׁ בַּגִּנָּה
אוֹרַחַת לֹא קְרוּאָה.
תָּנִיד רֹאשָׁהּ – עֵצִים קָמִים –
תִּרְמֹז – הַכֹּל כְּבָר עֵר –
בָּרִי, בְּאֶרֶץ שֶׁכָּזוֹ
שׁוּם אִישׁ עוֹד לֹא בִּקֵּר!
A sepal, petal, and a thorn
[19]
A sepal, petal, and a thorn
Upon a common summer's morn –
A flask of Dew – A Bee or two –
A Breeze – a caper in the trees –
And I'm a Rose!
גביע ועלה כותרת
[19]
גָּבִיעַ וַעֲלֵה כּוֹתֶרֶת, וּבְצִדָּם
גַּם קוֹץ – כֻּלָּם יַחְדָּו בְּבֹקֶר קַיִץ סְתָם –
מְלֹא הַכְּלִי טַל-חֶמֶד – דְּבוֹרָה אַחַת אוֹ צֶמֶד –
צַפְרִיר – צָפִיר קוֹפֵץ עַל עֵץ –
רְאוּ-נָא: אֲנִי וֶרֶד!
She slept beneath a tree
[25]
She slept beneath a tree --
Remembered but by me.
I touched her Cradle mute --
She recognized the foot --
Put on her suit
And see!
היא נמה תחת עץ אֵלה
[25]
הִיא נָמָה תַּחַת עֵץ אֵלָה –
וְרַק אֲנִי הוּא גּוֹאֲלָהּ
דּוּמָם נָגַעְתִּי בַּכִּלָּה –
הִכִּירָה הִיא אֶת הַצְּעָדִים –
לָבְשָׁה מִיָּד אֶת הַבְּגָדִים
בַּהֲדָרָהּ כְּלוּלָה!
It's all I have to bring today
[26]
It's all I have to bring today –
This, and my heart beside --
This, and my heart, and all the fields --
And all the meadows wide –
Be sure you count -- should I forget
Some one the sum could tell --
This, and my heart, and all the Bees
Which in the Clover dwell.
רק זאת עלַי היום להביא
[26]
אַךְ זֹאת עָלַי הַיּוֹם לְהָבִיא –
אֶת זֹאת וְאֶת לִבִּי, רַק זֹאת –
כֵּן, אֶת לִבִּי, הָאֲפָרִים --
וְרֹחַב הַשָּׂדוֹת –
סִפְרוּ הַמְּלַאי. לְבַל אֶשְׁכַּח
לוּ פְּרִיט אֶחָד מִתּוֹךְ הַסָּךְ --
רַק זֹאת: לִבִּי וְהַדְּבוֹרִים
שֶׁבַּתִּלְתָּן מִתְגּוֹרְרִים.
Morns like these – we parted
[27]
Morns like these -- we parted --
Noons like these -- she rose --
Fluttering first -- then firmer
To her fair repose.
Never did she lisp it --
It was not for me --
She -- was mute from transport --
I -- from agony –
Till -- the evening nearing
One the curtains drew --
Quick! A Sharper rustling!
And this linnet flew!
נפרדנו בבוקר שכזה
[27]
נִפְרַדְנוּ בְּבֹקֶר שֶׁכָּזֶה --
וּבַהֶמְשֵׁךְ – לֹא נָחֲתָה --
נִפְנוּף – אַחַר-כָּךְ דָּאֲתָה כַּחֵץ
אֶל מְקוֹם מְנוּחָתָהּ.
אַף פַּעַם לִי לֹֹא לָחֲשָׁה --
זֶה לֹא בַּעֲבוּרִי --
הִיא נֶאֶלְמָה מֵהִתְעַלּוּת --
אֲנִי – מִצַּעֲרִי –
וּבְהִתְקָרֵב הָעֶרֶב
פָּרֹכֶת נִפְתְּחָה --
חִישׁ-קַל! רִשְׁרוּשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּד!
וְהַחוֹחִית פָּרְחָה!
So has a Daisy vanished
[28]
So has a Daisy vanished
From the fields today --
So tiptoed many a slipper
To Paradise away --
Oozed so in crimson bubbles
Day's departing tide --
Blooming -- tripping -- flowing
Are ye then with God?
כך נעלמה המרגנית
[28]
כָּךְ נֶעֶלְמָה הַמַּרְגָּנִית
מִן הַשָּׂדוֹת הַיּוֹם --
יָצְאָה עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
אֶל שְׂדוֹת-אֵל בַּמָּרוֹם --
טִפּוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן תַּטִּיף
גֵּאוּת הַיּוֹם עֵת תַּעֲרִיב --
תִּפְרַח -- תִּזְרֹם – אַף תְּחוֹלֵל –
אַתְּ כְּבָר בְּחֵיק הָאֵל?