המלחמה כאן היא עניין פשוט

לרגל יום הולדתו של הסופר-משורר ב- 21 בפברואר

על אחד משירי המלחמה של ו"י אודן

בשנת 1939 חיבר המשורר האנגלו-אמריקני ויסטן יוּ אודן (Auden) אסופת סונטות שכותרתהּ In Time of War ("בזמן מלחמה"), ובה כלול השיר "המלחמה כאן היא עניין פשוט". מתבקשת השאלה: מה לעִתות מלחמה ולז'אנר מוקפד ואסתטי כדוגמת הסונטה? הסונטה בכל סכֵמות החריזה שלה היא כידוע ז'אנר הדוק וסדיר מן הבּחינה הריתמית והסטרופית, והיא אינה מתאימה לשירי מלחמה המתארים תופעה כאוטית הפורעה כל חוק ותוצאותיה בדרך-כלל אינן צפויות מראש.

בסונטה "המלחמה כאן היא עניין פשוט" ביקש אודן לאזכר באירוניה מרירה את תכניות המלחמה המרובעות והמקובעות ולאמת אותן עם הסבל האנושי שאינו יודע סדר ומשמעת, גבולות ומגבלות. הוא מתאר פעולות פשוטות היום-יומיות ובנאליות (שיחת טלפון, שקשוק כדי החלב, הזזת הדגלים על מפת המלחמה בחדר המצב) כדי להעצים את הזוועה הכרוכה במלחמה האמיתית, הן בשדה הקרב, הן באיזורים הפגועים. ראוי לשים לב לריבוי העצמים הדוממים הנזכרים בשיר: מצבת-זיכרון, טלפון, מפות, דגלים, כדי חלב. העדרם של אנשים, של אזכורים אישיים ואנושיים, מעצים את תחושת הדיהומניזציה הנלווית לתיאור ההכנות למלחמה.

טקטיקה דומה במקצת, אף כי מנוּכרּת פחות, נקט אלתרמן בשיר המלחמה הידוע שלו "ליל חנייה",  המתאר את מראות המלחמה הפשוטים ללא כְּחל ושָׂרק, לרבות הקולות והניחוחות. לא תמונות הֶרואיות לפנינו בשירו של אלתרמן, אלא בליל של עניינים פשוטים וטריוויאליים כפי שהיו ונתקבעו בזיכרונו. וכך גם בשירו של אודן: אין בשיר תיאורי מלחמה, אף אין בו רצף של פעולות צבאיות שבכוחן לִבנות עלילה. יש בו תמהיל כמו-רנדומלי של מרכיבים ושל זוטי זוטות היוצרים את תמונה לילית של מחנה העורך הכנות אחרונות בטרם קרב. תבנית הסונטה מעניקה לשירו של אודן אופי מינימליסטי למדיי, ועל כן חידתי הרבה יותר משירי מלחמה טיפוסיים:

Here War Is Simple

Here war is simple like a monument:

A telephone is speaking to a man;

Flags on a map assert that troops were sent;

A boy brings milk in bowls. There is a plan

For living men in terror of their lives,

Who thirst at nine who were to thirst at noon,

And can be lost and are, and miss their wives,

And, unlike an idea, can die too soon.

But ideas can be true although men die,

And we can watch a thousand faces

Made active by one lie:

And maps can really point to places

Where life is evil now:

Nanking. Dachau.

המלחמה כאן היא עניין פשוט

הַמִּלְחָמָה עִנְיָן פָּשׁוּט כְּמַצֵּבָה:

אֶת הַדְּבָרִים שׁוֹמְעִים בַּטֵּלֵפוֹן,

דְּגָלִים מַרְאִים: לַקְּרָב יָצָא צָבָא;

חָלָב מַגִּיעַ בְּכַדִּים. הַכֹּל יִכּוֹן

לַאֲנָשִׁים בְּפַחַד הַחַיִּים

גְּרוֹנָם נִחָר בַּבֹּקֶר, אוֹ בְּצֵאת

חַמָּה. יֵשׁ שֶׁכְּמֵהִים אוֹ מְאַבְּדִים מַאֲוַיִּים,

וְאָז, שֶׁלֹּא כְּמוֹ רַעֲיוֹנוֹת, נִסְפִּים בְּלֹא עֵת.

מִלִּים יָפוֹת אֶת חַיֵּיהֶם גּוֹבוֹת,

מוּלֵנוּ כַּר נִרְחָב של דְּיוֹקְנָאוֹת

שֶׁבְּעִקְבוֹת כָּזָב יוֹצְאִים לָרְחוֹבוֹת.

וְהַמַּפּוֹת אָכֵן תּוּכַלְנָה לְהַרְאוֹת

עַד מָה כְּרֶגַע הַחַיִּים מָרִים:

בָּעִיר נַנְקִינְג, בְּדָכָאוּ וּבִשְׁאָר הָאֲתָרִים.

(מאנגלית: ז"ש)

מילים אחדות על הרקע ההיסטורי: באוגוסט 1937 פלש צבא יפן לסין, ופתח במלחמה אכזרית שנמשכה עד 1945 וגבתה את חייהם של כעשרה מיליון אזרחים. בנובמבר-דצמבר 1937 פשטו החיילים היפנים על ננקינג, שהייתה אז בירת סין, ובתוך כשישה שבועות טבחו באכזריות כשלוש מאות אלף איש ואנסו כעשרים אלף נשים. מחנה הריכוז דכאו נחנך בחורף 1933, זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון. הוא נועד להיות מחנה לעבודת פרך (המוטו "Arbeit macht frei" ["העבודה משחררת"] נולד במחנה דכאו, והועבר ממנו לשערי מחנה אושוויץ). הייעוד המקורי נזנח עד מהרה, ובוצעו בו מאות אלפי רציחות, הוצאות להורג ומעשי אונס שיטתיים (במתחם שהוקם במיוחד לניצול מיני). כיום דכאו הוא אתר הנצחה לקרבנות המלחמה והשואה.

שירו המינימליסטי של אודן כמעט שאינו נזקק ללשון פיגורטיבית. דימויהּ של המלחמה למצבת זיכרון ("war is simple like a monument") הוא דימוי חידתי למדי הפתוח לאפשרויות אינטרפרטטיביות שונות. הוא מדגיש את הפער בין האידֵאולוגיות המוליכות למלחמות ותכניות המלחמה האבּסטרקטיות לבין הסבל שסובל הפְּרט בעת מלחמה. לא שיר מלחמה הֶרואי לפנינו כבאפוס הקדום (כבשירת הומרוס או שירת דבורה), אלא שיר ציני של התפכחות מן התמימות לנוכח זוועות המלחמה ומוראותיה. השיר מראה איך רעיון, שיכול להיות גם רעיון שווא והבל שנולד באקראי, יכול להביא למותם של צעירים רבים בשדה הקרב ושל אזרחים תמימים ברחובות הערים.

בקריירה הענפה של אודן היו השנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה שנות תזזית, רבות פעילות והשגים: בשנת 1935 הוא התפרסם כמי שנשא לאישה את אריקה, בתם של הסופר הנודע תומס מאן ואשתו היהודייה, כדי שתקבל דרכון בריטי שיאפשר לה להיחלץ מהמשטר הנאצי שעמד לשלול ממנה את אזרחותה הגרמנית. בשנת 1936 הוא יצא למסע תיירות באיסלנד עם ידידו לואיס מקנייס, שהיה משורר ומחזאי שהיה גם עיתונאי ב-BBC.  בשנת 1937 הצטרף אודן בעת מלחמת האזרחים בספרד ללוחמים הרפובליקנים, וסייע להם בתפקיד של נהג אמבולנס. בין השנים 1935 – 1938 הוא חיבר שלושה מחזות עם ידידו ובן-זוגו כריסטופר אִישֶׁרווּד  (אחד ממחזותיו של אישרווד שימש בסיס לסרט הנודע "קברט"). ב-1938 הוא ביקר עם אישרווד בסין, בעיצומה של מלחמת יפן בסין. ב-1939 היגרו שניהם לאמריקה, ועוררו באנגליה תרעומת על התנהגותם הלא-פטריוטית.

בתקופה זו פרסם אודן באינטנסיביות מרובה הן שירי מלחמה הן שירי אהבה, והתחיל להיות "סופר לפי מקצועו" (כלומר, סופר המתפרנס מכתיבתו). הספרים שראו אור בין 1935 – 1940 הם:

• The Dog Beneath the Skin ,  London, New York, 1935 (מחזה שנכתב עם כריסטופר אישרווד)

• The Ascent of F6 , London, 1936 (מחזה שנכתב עם כריסטופר אישרווד. מהדורה שנייה יצאה ב-1937).

• Look, Stranger! , London, 1936, poems; US edition On This Island, New York, 1937.

• Letters from Iceland,  London, New York, 1937; verse and prose, with Louis MacNeice.

• On the Frontier , London, 1938; New York 1939; (play, with Christopher Isherwood).

• Journey to a War, London, New York, 1939 (verse and prose, with Christopher Isherwood).

• Another Time , London, New York 1940 (poetry dedicated to Chester Kallman).

ב-1940 כבר הקדיש אודן את ספרו לצ'סטר קלמן – מחזאי אמריקני יהודי שהיה בן-זוגו האהוב לאחר פרידתו מכריסטופר אישרווד. מערכת היחסים הארוכה עם צ'סטר קלמן היטיבה עם הקריירה של שניהם, והם התפרסמו והתעשרו מעבודותיהם המשותפות. גם בזכות השמעת שירו "בלוז הלוויה" בסרט עטור הפרסים "ארבע חתונות ולוויה אחת" (1994) עשה אודן הון, לאחר שנתעורר ביקוש רב לספריו (לאחר הפרסום בסרט כל אחד מספריו של אודן זכה להידפס במהדורות אחדות). דא עקא, שני הנאהבים מתו בטרם עת, ואת הרכוש הרב שצברו השניים ירש אביו של צ'סטר קלמן, רופא שִׁניים ניו-יורקי.

היום נחשב אודן לאחד המשוררים החשובים ביותר בין אלה שתיארו בכתיבתם את שנות המלחמה העולמית וביטאו בכתיבתם את הלוך-הרוחות הקולקטיבי ששרר באירופה ובארצות-הברית במהלך שנים אלה. השיר "1 בספטמבר 1939", המתאר את תגובתו של האני-הדובר למשמע הידיעות על פרוץ המלחמה, הוא משירי המלחמה הידועים ביותר במאה העשרים.

ואולם, עליי להודות ולהתוודות: אני נוטה להסכים עם דעתו של פרופ' עוזי שביט, חוקר יצירת אלתרמן (שכָּתב ספר מחקר על "שירי מכות מצרים" וספר מחקר נוסף על "שמחת עניים"), וטען שאלתרמן עקב אחרי אירועי הזמן – בשיריו ה"קנוניים", בשירתו הקלה ובטוריו – בהתמדה ובכישרון שעלו על אלה של כל משוררי המערב בני דורו, לרבות ת"ס אליוט, עזרא פאונד וּויסטן יוּ אודן.