הנקודה היהודית

על טורו השני של אלתרמן "הגנרלים בשבי"

שהתפרסם ב-12 בפברואר לפני שמונים שנה

פורסם: חדשות בן עזר ,גליון 1821 13/2/2023

פורסם: אתר נתן אלתרמן , 12/2/2023

שבוע ימים לאחר שפִּרסם אלתרמן את השיר הראשון בסדרת "הטור השביעי" ("נקודת ארכימדס"; עיתון "דבר" מיום ל' בשבט תש"ג, 5 בפברואר 1943), נדפס השיר השני בשירי "הטור השביעי" ("הגנרלים בשבי", עיתון "דבר", מיום ז' באדר א' תש"ג, 12 בפברואר 1943, עמ' 2; בחתימת "נתן א.").

אלתרמן ידע מן הסתם ששירו השני עתיד להתפרסם ביום ז' באדר – יום הולדתו ופטירתו האגדיים של משה רבנו המשמש מאז קום המדינה יום הזיכרון של אותם חיילים אלמונים שמקום קבורתם לא נודע. אולי משום כך כָּלל בו, חרף טיבו האירוֹפּוֹצנטרי, גם כעין סוגיה לאומית שתעניק לקוראיו רגע של הרפיה קומית. במילים אחרות: בשיר העוסק לכאורה כולו במלחמתם של הרוסים בגרמנים; שיר הרחוק כביכול ת"ק פרסה מן הנעשה ב"יישוב" – נשתרבבה בין השיטין גם נקודה יהודית מפתיעה, הקושרת באופן לולייני (או, אם תרצו, "באופן מילולייני") את הנעשה בשדות הקרב שעל גדות הווֹלגה עם העלילות המסופרות בשירה העברית החדשה.

מה לתאריך הקשור במוות לבין אותם רגעים של comic relief ושל צהלה שאליהם ייחלו הבריות בארץ ובעולם בשנת 1943? סגנונו האוקסימורוני של אלתרמן התיר לעצמו ניגודים קיצוניים כאלה, ששיקפו עולם אפוקליפטי ואבּסוּרדי שבּוֹ נתרופפו כל החישוקים.

השיר "הגנרלים בשבי" נכתב בעקבות מִברק שנדפס בעיתון "הארץ" מיום 31 בינואר 1943 בזו הלשון: "ממוסקבה נמסרה הודעה מיוחדת: חיסול הצבא הגרמני בסטלינגראד נגמר. מפקד המחנה השישי, גנרל פון פאולוס, ראש-המטה שלו ועוד 11 גנרלים גרמנים ו-5 גנרלים רומניים, נלקחו בשבי". ברוח ידיעה זו, שנסכה בעם תקווה למיגורו של היטלר ולסיום המלחמה והשואה, חיבר אלתרמן שיר כמו-דרמטי שבו הוא מעלה את שיחתם ההיפותטית של שישה-עשר הגנרלים הכלואים בשבי הרוסי בעת דיונם במצב שאליו נקלעו.

במקום תלמידי-חכמים, היושבים בבית-המדרש בין התנור לכיריים וזוקפים אגודל בדיון הלכתי "עוקר הרים", כאן לפנינו גנרלים היושבים בבית-הכלא על הכיריים ועל התנור, וזוקפים מונוקל בידם (הלקסיקון הוא אותו הלקסיקון כמעט, אך מה רב ההבדל בין שתי הקבוצות של "הנפשות הפועלות" – תלמידי חכמים מול קציני וורמאכט). התיאורים בדבר הצפיפות בחדר ("בַּחֶדֶר הַקָּטָן", "הַחֶדֶר קָט") מזכירים גם את שיר-העם הידוע "אויפֿן פריפעטשיק" ("על האח"), המתאר את לימוד האלפבי"ת ב"חדר" הקטן והצפוף של ילדי ישראל בגולה. וכך הצטיירה בדמיונו של אלתרמן הצעיר תמונת הגנרלים שנלכדו בחדר הקטן והצר שבין כותלי הכלא.

לפנינו טור מזהיר, אך משום מה לא אסף אלתרמן את הטור הזה בקובץ "הטור השביעי", מהדורת 1948, והוא נותר בארכיון העיתון למשך ארבעים ושלוש שנים (עד שמנחם דורמן, נוצֵר מורשתו של אלתרמן, הוציאוֹ מן הגניזה ופרסמוֹ שוב ב"מחברות אלתרמן", כרך ד', תשמ"ו, עמ' 11–12):

בַּחֶדֶר הַקָּטָן שֶׁבֶּחָזוֹן נִרְאֶה לִי

רוֹבְצִים לָהֶם תְּרֵיסָר-וְכַמָּה גֶּנֶרָלִים.

אֶחָד עֲלֵי סַפָּה צוֹלַעַת עַל כְּרָעַיִם,

אֶחָד עַל הַשֻּׁלְחָן, שְׁלֹשָה עַל הַכִּירַיִם,

אֶחָד עֲלֵי אַרְגָּז, צָנוּף כְּמוֹ כַּדּוּר,

וּפֶלְדְמַרְשַׁל

יוֹשֵׁב עַל הַתַּנּוּר.

אוֹמֵר בְּקוֹל מָרִיר הַגֶּנֶרָל פוֹן-דְּרִיטְלִיךְ

גָּמַאנוּ מֶרְחַקִּים וּקְרָבוֹתֵינוּ רַבּוּ...

וּמַה יָּצָא מִזֶּה? יוֹשְׁבִים כַּךְ, גַּנְץ גֶּמִיטְלִיךְ...

אָמְנָם הַחֶדֶר קָט, אַךְ כָּל הַמִּפְקָדָה בּוֹ.

עוֹנֶה לוֹ גֶּנֶרָל רוֹמַנִי כְּגוֹנֵחַ:

"כֵּן, אֶקְסֶלַנְץ, אִם יֵשׁ חֶבְרָה יֵשׁ נַחַת.

לִי, לַיּוֹשֵׁב בַּפַּח, פָּשׁוּט יוֹתֵר שָׂמֵחַ

שֶׁגֶּרְמָנִים גַּם הֵם יוֹשְׁבִים אִתִּי בְּיַחַד".

אָז בִּזְקִיפַת מוֹנוֹקְל, גֶּנֶרָל פוֹן-קֶרְן

מַשְׁמִיעַ נְהִימָה מִתַּחַת לַכִּירַיִם:

"הַכֹּל אֶסְבֹּל בִּשְׁבִיל הַפִירֶר, מַיְנֶה הֶרְן,

אַך הָרוֹמָנִי כְּבָר מַתְחִיל בִּשְׁוַיְנֶרַיֶן".

הַקּוֹלוֹנֶל פוֹן-גְּרוֹס מֵעִיר אָז, קַר כַּשַּׁיִשׂ:

הַפִירֶר אִסְטְרָטֶג הוּא, אַךְ בְּכָל-זֹאת בֻּרְסְקִי.

עָלָה עַל סְטַלִינְגְרַד כִּכְפִיר, עָמַד כְּתַיִשׁ,

וְרָץ בַּחֲזָרָה כְּסוּס בַּכְּבִישׁ הַקּוּרסָקִי...

כֵּן, מַיְנֶה הֶרְשַׁפְטְן... הַקְשִׁיבוּ לִדְבָרַי נָא,

הִתְחִילָה חֲתֻנָּה! וּבְאֹפֶן אִינְטֶגְרָלִי!

אַגַּב, הַבּוֹלְשָׁוִיקִים כְּבָר בְּתוֹך אוּקְרַיְנָה,

וּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי שֵׁם אַחַד הַגֶּנֶרָלִים...

עַל כַּךְ קְצִין הַמִּשְׁמָר, גְּוַרְדֶיֶץ אֶנִיךְ יוֹסְקִין,

עוֹנֶה מִן הַמִּפְתָּן: צָדַק הַקּוֹלוֹנֶל כָּאן!

אִם שֵׁם הַגֶּנֶרָל הַפַּעַם טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי,

תַּרְגִּישׁוּ מַה פֵּרוּשׁ חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל אֶלְקָה!

אָכֵן, הַחֲתֻנָּה רַק מַתְחִילָה רוֹעֶמֶת

וְעוֹד הַמַּחֲנוֹת יוֹסִיפוּ וְיַבְקִיעוּ

וְאֶלְקָה בְּעַצְמָהּ גַּם הִיא עַכְשָׁו לוֹחֶמֶת,

אִם בִּסְבִיבוֹת אוֹרְיוֹל וְאִם בְּפֶלֶךְ קִיּוֹב...

וְאֶלְקָה, הִיא גַּם הִיא, עָזְרָה קְצָת, בֵּין הַיֶּתֶר,

כְּשֶׁתִּזְדַּמְּנוּ אֵלַי גַּם-יַחַד לָאַכְסַנְיָה

וְכָכָה נִשְׁתַּדֵּל כֻּלָּנוּ – דּוֹנֶרוָטֶר! –

שֶׁיִּתוֹסֵף לָכֶם הַפִירֶר לַקּוֹמְפַּנְיָה!

זֹאת הֶנִיךְ סָח, וְסָב עַל עֲקֵבוֹ – חַת-שְׁתַיִם!

וְעַל דְּבָרָיו הַלָּלוּ, נְבוֹנֵי הַטַּעַם,

לֹא הַמְחַבֵּר בִּלְבָד חוֹתֵם בִּשְׁתֵּי יָדַיִם,

כִּי הַקּוֹרְאִים גַּם הֵמָּה יַחְתְּמוּ הַפַּעַם!

נתן א.

בספרות העברית החדשה מתוארים בטלניו של בית-המדרש כשהם רובצים בין התנור לכיריים, ובשיר "שירתי" של ביאליק החתול הרובץ על הכיריים בבית היהודי הדל. בל נשכח: "בין תנור לכיריים" הוראתו: מקום בזוי ושפָל שאליו מתנקזים היסודות הלא מכובדים של החברה (על יסוד תענית ל, ע"ב). כאן, בעזרת מילים המתארות את המציאוּת העיירתית המזרח-אירופית, שרבים מיהודיה נשמדו בשואה, מתאר אלתרמן (מעשה "עולם הפוך") את הצוררים שאיבדו את כוחם, הובסו בקרב, ועתה הם יושבים בין כותלי הכלא, בקיטון צר ובזוי.

נזכרת כאן תבוסתם של הגרמנים בסטלינגרד (שבאה חודשיים-שלושה לאחר תבוסתם בקרב אל-עלמיין השני), שבישרה את התחלת המהפך שהוליך למיגור המשטרים הטוטליטריים ולהחזרת הסדר והחופש על כנם. בין הגנרלים היושבים בכלא יש כבר כאלה המערערים על "גדולתו" של היטלר וכבר מתחילים לדבר בגנותו. עם הכשלונות והתבוסה חולפת לה התהילה.

ובין הגנרלים הרוסים שהביסו את הגרמנים נזכר גם הגנרל איוון דנילוביץ' טשרניחובסקי, שבעֵת הקרבות היו היהודים משוכנעים בזהותו היהודית, אך אחרי הניצחונות הדגישו השלטונות את רקעו הרוסי. קשה לדעת מה הייתה זהותו המדויקת של הגנרל טשרניחובסקי. פרופ' דן עמיר, פרופסור למתמטיקה ורקטור לשעבר של אוניברסיטת תל-אביב, ביָדעו באופן עמום על קשר משפחתי רחוק בינו לבין הגנרל המהולל, חיבר ספר רב-היקף בשם "חידת צ'רניאחובסקי", ובו ניסה להתחקות אחר מוצָאו של הגנרל.

האם היה הגנרל צ'רניחובסקי יהודי, כפי שהאמינו רבים? האם היה נוצרי שהשתייך לכנסייה האורתודוקסית האוקראינית כפי שנכתב עליו בביוגרפיות הרשמיות של ברית המועצות? האם שוכתבו ביוגרפיות אלה כדי שלא לזַכּוֹת יהודי במִזְכֶּה (credit) על עלילות הגבורה רבות-המשמעות של הגנרל נגד צבא היטלר שהביאו למִפנה קריטי בהיסטוריה של אירופה ושל העולם כולו? עד עצם היום הזה לא הגיעה החידה לפתרונה.

גם אלתרמן, שחיבר את שירו כשנתיים לפני נפילתו של איוון דנילוביץ' טשרניחובסקי בקרבות בפרוסיה, לא התיימר לפתור את חידת זהותו של הגנרל, אך ביצע כעין תרגיל של "הלחמה" בינו לבין המשורר שאול טשרניחובסקי, וקבע בטורו "הגנרלים בשבי": "אִם שֵׁם הַגֶּנֶרָל הַפַּעַם טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי, / תַּרְגִּישׁוּ מַה פֵּרוּשׁ חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל אֶלְקָה!". ומדוע בחר אלתרמן ב"חתונתה של אלקה" מכל האידיליות של טשרניחובסקי המתארות את ההווי העממי בדרום רוסיה ובשדות אוקראינה? אולי משום שבאידיליה זו יש קרב – מטפורי אמנם – ובו אבני קלע ובליסטראות, סוללות ודייק, כמו בקרב אמיתי.

האידיליה הארוכה פותחת בהכנות לקראת נישואי אלקה, בתו היחידה של ר' מרדכי – סוחר תבואה עשיר. ערב החתונה, בעודו נרגש ופזור דעת נאלץ ר' מרדכי לשמוע את טענותיו ומענותיו של הקבלן שבא לדון אתו על ההתחייבויות, והוא חש עצמו כמי שנקלע לשדה קרב:

מָשָׁל לְמָה הָיָה דּוֹמֶה מָרְדְּכַי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה?

דּוֹמֶה לְבַר-שׁוּרָא שֶׁבָּא בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק וְהָאוֹיֵב

בָּנָה עָלָיו הַדָּיֵק וַיִּשְׁפֹּךְ מִסָּבִיב לוֹ סוֹלְלָה,

זוֹרֵק בּוֹ אַבְנֵי-הַקֶּלַע וְחִצִּים רָב וּבַלִּיסְטְרָאוֹת.

כָּכָה יָשַׁב אָז מָרְדְּכַי וְהַקַּבְּלָן קוֹלֵעַ אֲבָנִים.

אלתרמן "ניכּס" כביכול את הגנרל טשרניחובסקי באמצעות החיבור המילולי הווירטואלי שערך בינו המשורר טשרניחובסקי. כך עודד את קוראיו בשעה קשה, אך מעוררת ניצני תקווה לעתידו של העולם החופשי. כשראה אור טורו השני של אלתרמן כבר הוכרע הקרב על סטלינגרד ואחרוני הכוחות של מדינות הציר כבר נכנעו לכוחות הסובייטיים, רך עדיין היה הכול שרוי בערפל הקרב – בדם ואש ותימרות עשן. אף-על-פי-כן השיר רואה בחזון מבעוד מועד את צירופו של היטלר אל חבורת הגנרלים המובסת, וזאת כשנתיים וחודשיים לפני קִצו של הצורר.

כאן ובמקומות אחרים ניתן להבחין ביכולתו של אלתרמן להעלות במרומז פרוגנוזות נבואיות, שליָמים הוכיחו את עצמן. הוא לא עשה כן כמי שקורא בכדור של בדולח, אלא כמי שיודע לנתח מצבים ותהליכים בכלים של איש מדע ושל היסטוריוסוף, ולהוסיף על הניתוח המוּשׂכּל גם את חזונו האינטואטיבי וגלוי העיניים של איש הרוח. גישתו איננה גישה אֶסכטולוגית או מיסטית, כי אם גישה המגלה תערובת של פּרַגמָטיזם ושל רגש. תפיסתו של אלתרמן היא תפיסה אָנָליטית בהירת עין – רציונלית ורגשית כאחת – שבמרכזה המחויבות של איש הרוח לעָם ולמשפחת העמים כולה.