כי אין יודע נתיב הרוח
'הבריכה' כפואמה היסטוריוסופית
פורסם: על שפת הבריכה - הפואמה של ביאליק בראי הביקורת (ערכו עוזי שביט וזיוה שמיר) הקיבוץ המאוחד, 1995
...התבוננות מקפת בסבר יער-הפירושים, שנשתרג במרוצת המאה העשרים סביב 'הבריכה', תגלה בו צומת-דרכים, שממנו מתפלגים שני כיוונים מנוגדים: הכיוון הליטראלי-מוחשי והכיוון ההגותי-מופשט, יש התופסים את היצירה מצדה הגלוי לעין, ורואים בה תיאור-טבע קונקרטי ממאגר חוויות הילדות והנעורים של המשורר. ולחלופין, מוסכמה ספרותית אימפרסונלית, שנתגלגלה מאוצר הדפוסים והאימאז'ים של שירת הטבע האירופית, ונעשה בה שימוש אישי ומקורי , לעומתם, יש הנוטים לתפוס את 'הבריכה' מצדה המופשט, ולראות בה פואמה הגותית ייארס פואטית", הממחישה - באמצעות משל פשוט ובהיר על בת-עין (מקור מים, בבת-עין), שהמראות נקלטים בה ומשתקפים בתוכה - את חידותיו הסבוכות של עולם היצירה, האחרונים מעמידים אפוא במרכז את צדה האינטלקטואלי הסמלי של היצירה, ובשוליים את תיאור-הטבע בעל המלאות הריאליסטית, תוך שהם מעניקים לפשט הנגלה ממדים של מעטה חיצוני בלבד את ארבעת המצבים, שבהם שרויה הבריכה - בבוקר, בליל ירח, ביום סערה ובשחר - מבארים הפרשנים האידאיים כהמחשה וכהמחזה של סגנונות שונים או של אופני-חיקוי שונים באמנות, ולא כמראות-טבע מן המציאות הפשוטה... לחצו לקריאה בקובץ PDF