לזכרו של אברהם ליס

אברהם ליס (31 במאי 1913, ביאליסטוק, פולין – 24 באוקטובר 1998,תל אביב)

מבקר ספרות ומסאי יידי ישראלי, כיהן כמנהל המרכז לתרבות יידיש בתל אביב בית שלום עליכם וכעורך הוצאת הספרים שלו. זוכה פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש ופרס מנדלי מוכר ספרים לספרות בלשון יידיש.

(הדברים נאמרו במעמד העברת ספרייתו של אברהם ליס לאוניברסיטת תל-אביב)

מילים אחדות לזכרו.של אברהם ליס, נוצר מורשתו של שלום עליכם ומעמודי תווך של המסאות היידית.

קשה להקיף במילים ספורות חיים ומלואם, אך ננסה לסכם בראשי פרקים את מה שראוי היה שייכתב בהרחבה. נפתח ונזכיר כי את ראשית דרכו בעיתונות היהודית עשה אברהם ליס כשהיה גימנזיסט בעיר הולדתו ביאליסטוק, במאמר בכורה שנתפרסם בביטאון המקומי "אונזער לעבן" שבעריכת פסח קפלן. עקרונות העריכה של קפלן הפכו נר לרגליו שעה שהפך הוא עצמו לעורך ראשי בהוצאת י"ל פרץ, והעשיר את מדף הספרים היהודי בקשת רחבה של ספרי מקור חדשים. במקביל שימש גם עורך תכניות ב"קול ישראל" במשך כשני עשורים תמימים, והפיק מאות ריאיונות רדיופוניים ותכניות על ספרות ותיאטרון - הכול בסגנונו המלוטש והגבישי, שהפך עד מהרה לסימן ההיכר המובהק שלו. בתכניותיו דאג לדווח בקביעות על הנעשה בתפוצות ישראל, ולהעלות זכרי דברים, הדים ושברי קולות מקהילות ישראל שחרבו בשואה. כידידו הטוב של זלמן שז"ר, הוא אף הביא בשנת 1969 את ברכת הנשיא לקונגרס העולמי לתרבות יהודית בניו-יורק, וכשליח מטעם ייוו"א, הוא הרצה על ספרות יידיש בתפוצות - בקהילות קטנות וגדולות, מרכזיות ונידחות.

בצד היותו עורך רב פעלים, כתב אברהם ליס ברציפות ובהתמדה עשרות רבות של מאמרים, מסות, דיוקנאות וקטעי זיכרונות. חלקם כונסו בארבעת ספריו ששילבו דברי הגות כלליים ודברי מחקר וביקורת על גדולי הקלאסיקונים בספרות יידיש ובספרות העברית. האחרון שבהם - "שמועסן בכתב" - עורר עניין ביקורתי מיוחד, עקב אבחנותיו הדקות על תפקידה ההיסטורי של ספרות יידיש ובשל דבריו המקוריים על יצירת יצחק באשביס זינגר ואיציק מאנגר.

אברהם ליס עלה לארץ בשנת 1936, בעודו צעיר לימים ונתון בתקופה הפורמטיבית של חייו. הילכך, הוא יכול היה להקדיש את מיטב מרצו וכוחותיו לספרות העברית ולביקורתה, שעמדו כמובן במרכז תשומת הלב הציבורית ובראש סולם העדיפות הלאומי, ולא לשפת יידיש שנרדפה אז מבית ומחוץ. אך הוא בחר שלא לעשות כן, אלא לקדם את מעמדה של שפת יידיש וספרותה - בחירה שהיה בה משום תעוזה באותם ימים של קיטוב פוליטי וקנאות רבה לשפה העברית. היישוב טרם החלים אז מ"ריב הלשונות", שפקד אותו בשנות העשרים, ובני הארץ זלזלו בדוברי יידיש ואטמו את חושיהם לכל דבר שריח של גלות נדף ממנו. שלילת הגלות הייתה גם מוטיב חוזר במחשבתם החברתית-מדינית של מנהיגי היישוב דאז, ובין המעטים שדיברו בשנות השלושים בזכות לשון יידיש היו כמובן ח"נ ביאליק, שהעז לדבר יידיש בפומבי, ופרופ' דוב סדן, אז דוב שטוק, שהעז להקים קתדרה ללימודי יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים.

בחירתו של אברהם ליס להקדיש את חייו לשפת יידיש ולספרותה הייתה אפוא אקט של תעוזה, הסתכנות בצעד בלתי פופולרי וחסר כל הילה של יוקרה. לימים, נתבררה דרכו כפשרה הנכונה, האחראית והשקולה ביותר בין האופציות השונות של הפלגים הקיצוניים: בין קנאי העברית, ששללו את לשון יידיש מכול וכול, לבין חסידי יידיש, שרצו להכריז עליה כעל שפתו הרשמית האוניברסלית של עם ישראל. אברהם ליס, למרות שהקדיש את חייו ליידיש, לא חשש מלהכריז אז ברבים, כי אין לשון יידיש יכולה לבוא במקום העברית או לרשת אותה וכי עליה לשמש שפה לאומית שנייה בתרבות ישראל.

דברים נועזים אלה הם דבריו של אדם שראה בספרות יידיש של הדורות האחרונים את אחת התופעות התרבותיות המרכזיות שבתולדות עם ישראל. בצד האירועים הפנומנליים המובנים מאליהם - תחיית השפה העברית והקמת מדינת ישראל - ראה אברהם ליס בספרות יידיש, בת מאה ושלושים השנים האחרונות, תופעה לאומית כבירה ומופלאה שטרם נחקרה דיה. משהוברר ה"אני מאמין" התרבותי-הגותי שלו, לא ייפלא שכשלושים וחמש שנה הקדיש למפעל בית שלום עליכם, שהוקם להנצחת שמו של גדול סופרי יידיש שבכל הדורות.

ההתחלה הייתה צנועה: יצחק דוב ברקוביץ, חתנו של הסופר, התכוון להקים ארכיון בן שני חדרים, שיעמוד לרשות החוקרים. אולם, ביוזמתם של זלמן שז"ר, אליהו אילת, סמואל רודמן, תמרה כהנא ואברהם סוצקבר, ממייסדי הבית, הוקם מפעל לתפארת, שתחת שרביטו של אברהם ליס היה אבן שואבת לכל ציבור חובבי שפת יידיש ולעשרות חוקרים ותלמידי מחקר. הוא הקים תערוכה מתמדת, ארכיון וספרייה המחזיקה ספרים נדירים למכביר, ובין כותלי הבית נערכו בחסותו מפעלים חשובים, כמו הוצאתם לאור של 21 ספרים מיצירת שלום עליכם - ביידיש, בעברית ובאנגלית. מדי שנה הוא דאג להעניק פרסים לסופרים, לאמנים ולחוקרים ומלגות לסטודנטים. בהשתדלותו נתרמו לבית קנייני אמנות רבים ויצירות יקרות ערך.

ומילים אחרונות: מפעלו המקיף והחשוב ביותר של אברהם ליס הוא הספר בן 720 העמודים "בריוו פון שלום עליכם" שיצא בעריכתו ב 1995, ובעקבותיו המבחר בתרגומו של אברהם ייבין. תקצר היריעה מלמנות את פעולותיו המגוונות בקריית ספר ומחוצה לה, שאותן עשה כל השנים בצנעה - לא לאור הזרקורים ולא לקול חצוצרות הקלל של קציני יחסי הציבור למיניהם. בשם הנהלת בית שלום עליכם ובשם אוניברסיטת תל-אביב שעם חברי הסגל שלה אני נמנית מ-1970, אני מבקשת בזה להעלות על נס את תרומתו חסרת התקדים של אברהם ליס להנחלת מורשת שלום עליכם, שספק רב אם יהיה לה אח ורע בעתיד. מי יתן ומפעל חייו רב ההיקף והחשיבות, שאותו ניהל עד ליומו האחרון ביד רמה, יאריך ימים ושדרך פעולתו תשמש מופת לבאים אחריו. תהא ספרייתו העוברת בזה לאוניברסיטת תל-אביב נר תמיד לזכרו הברוך.