תחת כנף השכינה או מאחורי הגדר?
עודכן: 23 באפר׳ 2023
השפעת ביאליק על עגנון
פורסם: מאזנים /1 פ"ח 2013-2014
...אין ספק, עגנון סיבך את הקונפליקט המקורי, שאותו שאל מיצירת ביאליק, שכּן הפער בין הירשל לאהובת לִבו אינו גדול ובלתי ניתן לגישור, כבסיפורו של ביאליק (שבו מרינקה היפה היא אסופית, ממזרה, גויה ורועת חזירים ונח הוא בן יחיד למשפחה יהודית מן הנוסח הישן). בשני הסיפורים מציבה החברה הממוסדת מכשולים בדרכם של האוהבים "הטבעיים", ומאלצת את הצעיר היהודי לקשור את גורלו עם אישה עשירה "כערכו", תוך זניחת אהובתו דלת האמצעים. נח והירשל כמעט שהיו ל"יהודים חדשים",... אך הם מוסגים לאחור, כי הוריהם ... מאלצים אותם לציית לכלליה הקבועים והקפואים של החברה, המשדכת כסף לכסף. ..
(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)
תחת כנף השכינה או מאחורי הגדר?
השפעת ביאליק על עגנון
כאשר כתב ביאליק את השורות הנודעות: אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים – / הֵיכָן נְעוּרָי? [...] אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – / מַה-זֹּאת אַהֲבָה?" היו בדברים אלה יסודות של קינה אישית ושל קינה לאומית-קולקטיבית גם יחד. היהודי, כל יהודי לא ידע נעורים ואהבה מַהם, כי עַם שנהג לשלוח את בניו בגיל שלוש-ארבע ל"חדר" והִשׂיאם נישואי קטינים, שָׁלל מֵהם ביודעין את מנעמי הילדוּת ואת מנעמי האהבה. השיר "הכניסיני" , הכתוב בשפה היוצאת מן הלב והנכנסת אל הלב, השפיע על משוררים רבים, ואפילו שלונסקי הצעיר, שהִשִׂים עצמו יריבו של ביאליק ולא בחל בדברי גנאי כלפיו, פתח את שירו "עמל" (המעטה קדוּשה על שדות העמק ועל עמלם של החלוצים החילוניים) במילים: "הַלְבִּישִׁינִי אִמָּא כְּשֵרָה כְּתֹנֶת פַּסִּים לְתִפְאֶרֶת". מילים אלה, ביודעין או שלא ביודעין, נשענות על פתיחת השיר "הכניסיני". הן כתובות באותו מבנה ריתמי ותחבירי של שיר האהבה הביאליקאי. השפעתו של ביאליק חִלחלה אפוא לכל פינה, ולא היה אתר פנוי ממנה.
כל ימיו כתב ביאליק על געגועיו לאהבה. נישואי אהבה, להבדיל מנישואי שידוך, היו חידוש גמור ב"רחוב היהודים" של סוף המאה התשע-עשרה. בביתו של המשורר התנהלו החיים לפי נוסחם של "מחזיקי נושנות": דודיו השיאוהו עם מאניה, בתו של שבח אוורבוך, שותפם לעסקי העצים, וחבריו המשוררים, המודרניים ממנו באורחות חייהם, שכבר ידעו אהבה מהי, החלו להקניטו על מנהגיו ה"מיושנים" וה"בעל ביתיים". מפעם לפעם הוא חש צורך להשביע את רצונם ולהשליך לעברם איזו עצם בדמות תיאור של פרשת אהבים עסיסית שנפלה לכאורה בחיקו ("ואני – קרוב הייתי לאהבה. נפלה לכאן מן השמים בתולה יפה, פיזזה שלושה ימים רצופים בין אילנות היער – ונתעלמה. [...] היה מדובר ביני ובינה להשכים בשעה 5 לטיול ביערות ושדות – ומה עשה הקב"ה? הפיל עליי תרדמה עד שעה 10 בבוקר"; איגרות ביאליק, א, עמ' רנח).
בשיר אהבה גנוז המוקדש לארוסתו מאניה אוורבוך ("מנגינה לאהבה") תיאר ביאליק אידאל נחשק של אישה מתירנית ומודרנית, הנוהגת כמו ליזה מן הרומן בין הקצוות של ראובן אשר ברודס, אך מאניה הייתה לאמִתו של דבר בת ישראל צנועה וכנועה מן הנוסח הישן. היא ידעה יידיש בלבד, ולא קראה את יצירתו רבת הפנים של בעלה. לא מכבר שמעתי ממר צבי מיתר מלונדון שדודו הסופר נתן גורן (גרינבלט), שנתקרב אל ביאליק בתקופת אודסה וכתב על כך בספרו פרקי ביאליק, היה אף הוא בין אותם צעירים שביאליק שכר את שירותיהם כדי שינסו ללמד את מאניה עברית, אך גם הוא לא צלחה דרכו במשימה זו. מיוחנן ארנון, שעבד שנים בבית ביאליק, שמענו, חבריי לצוות העריכה של המהדורה האקדמית של שירי ביאליק ואנוכי, שכאשר הביא לדירתה של מאניה מכשיר טלוויזיה ראשון בשנת 1970, היא ביקשה לדעת אם יש בטלוויזיה הישראלית ערוץ ביידיש...
כאשר פגש ביאליק ב-1903 את הציירת אירה יאן הוא התרועע לראשונה עם אישה כערכו – אינטלקטואלית, יצירתית ונועזת. אם הייתה זו יותר מאשר אהבה אפלטונית, את זאת לא נדע, אך הרעיון לחצות את הנהר (כבסיפורו של ברדיצ'בסקי "מעבר לנהר") או לעבור את הגדר (כבסיפורו של ביאליק "מאחורי הגדר") הפך לנושא חשוב ומרכזי ביצירתו. כל שירי האהבה החשובים של ביאליק מקורם בסערת הנפש שהולידה פרשה זאת.
הרומן הקצר סיפור פשוט הושפע בוודאי ממקורות השפעה והשראה רבים – עבריים ונָכריים, אך בראש ובראשונה הוא הושפע מסיפור האהבה הנודע של ביאליק "מאחורי הגדר". בפעם הראשונה שבּה מזדמנות משפחות החתן והכלה – משפחות הורביץ וצימליך – לארוחת היכרות, מתרעמת ברטה צימליך בטרוניה ראוותנית של מתעשרת חדשה, המכירה בערך עצמה ובערך ממונה, וקובלת לפני המחותנת צירל: "כלום בתי שלי נולדה אחורי הגדר חס ושלום".
מינה אינה מרינקא, רועת החזירים האסופית שנולדה מאחורי הגדר בסיפורו של ביאליק. מינה היא בת יחידה להורים עשירים, שהתחנכה ב"פנסיון" ברוח התרבות הגרמנית, ולכן היא מושכת את בעלה הצעיר אל העולם המתבולל-למחצה (לאחר נישואיו למינה, המושכת אותו אל עולם המינות, הירשל עובר תהליך של התבוללות-למחצה, והופך להיינריך). אף הוא, כזכור, בן יחיד להורים עשירים, הרוצים לראות את בנם משודך לאישה כערכו. בשני הסיפורים אנו קוראים אפוא על "בן-מלך" יהודי, בן יחיד להוריו, שהגיע לפרקו, והוא מתאהב בנערה "אסורה", קרובה-רחוקה, למגִנת לב הוריו המבקשים להשיאו לכלה כלבבם.
אין ספק, עגנון סיבך את הקונפליקט המקורי, שאותו שאל מיצירת ביאליק, שכּן הפער בין הירשל לאהובת לִבו אינו גדול ובלתי ניתן לגישור, כבסיפורו של ביאליק (שבו מרינקה היפה היא אסופית, ממזרה, גויה ורועת חזירים ונח הוא בן יחיד למשפחה יהודית מן הנוסח הישן). בשני הסיפורים מציבה החברה הממוסדת מכשולים בדרכם של האוהבים "הטבעיים", ומאלצת את הצעיר היהודי לקשור את גורלו עם אישה עשירה "כערכו", תוך זניחת אהובתו דלת האמצעים. נח והירשל כמעט שהיו ל"יהודים חדשים", הבזים למוסכמות החברה והולכים אחר צו לבבם (נישואי אהבה הם מוסד חדש בחייו של אדם מישראל), אך הם מוסגים לאחור, כי הוריהם (והערכים שהקנו להם הוריהם ומאשרי דרכם) מאלצים אותם לציית לכלליה הקבועים והקפואים של החברה, המשדכת כסף לכסף.
בשני הסיפורים הקורא שואל את עצמו מה היה קורה אילו נשא הצעיר לאישה את אהובת לִבּו, ומה יעלה בגורלה של האהובה שנזנחה לאנחות. בסיפורו של ביאליק התשובה נרמזת בין השיטים: יש להניח שגם בנה של מרינקא האסופית יגדל כבן-בלי-אב, כפי שגידלוה הוריה, וכשיגדל הילד, ילדו של נח שגדל "מאחורי הגדר", הוא יצטרף לחבריו "השקצים", ויילחם (כאביו בשעתו) בנערי בני-ישראל באותן מלחמות נערים, המהוות בבואה ממוזערת של מלחמות הדמים "האמִתיות", המתוארות בסיפור בפירוט רב. לאמִתו של דבר, הוא יילחם בילדיו של נח, שייוולדו לו מאישתו היהודייה, שאין הוא אלא אחיהם למחצה. גורלו של נח יהיה כגורל אבי האומה, שהפקיר את בנו שנולד לו מאמתו הנָכרייה ושילחו למדבר, לצרפו לאוהלי אֱדום, שונאי זרעו. תמונתה של מרינקא, הניצבת עם התינוק בזרועותיה, מעלה גם את תמונת האם מרים-מריה והתינוק בזרועותיה. אף תינוק זה נולד יהודי, ונדחק אל מאחורי הגדר על ידי בני עמו שהקיאוהו מקִרבם. שוב, התנכרות של עם לאחד מבניו הולידה את אחת השנאות הגדולות ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, שנאה שאת תוצאותיה אנחנו חוזים וחווים מבשרנו עד עצם היום הזה.
ומה היה קורה אילו התעקש נח לשאת את מרינקא לאישה? בימי קדם היה מהלך כזה מתקבל בברכה, ומביא להשבחת הגזע. כזכור, רות שקשרה את גורלה עם עם ישראל, הייתה לימים סבתא רבא של דוד המלך, וכזכור דוד המלך, נינה של רות המואבייה היה אדמוני עם יפה עיניים, ומאבותיו המואבים ירש אולי גם את כושרו בשדה הקרב. גם ילדם של נח ומרינקא יכול היה להביא ברכה לעם ישראל, אילו הסתייע הדבר. מרינקא האסופית לא הייתה צריכה לשכנע את משפחתה כדי לעבור את הגדר, כי לא היו לה הורים ומורים שיאשרו את צעדיה. היא פשוט הייתה צריכה להחליט לקשור את גורלה בגורל עם ישראל ולהסתפח אליו. בימינו, רומז ביאליק, החברה הממוסדת לא הייתה נותנת לנישואים כאלה את ברכתה, ומציבה כל מכשול אפשרי בדרכם של האוהבים. כבר י"ל גורדון הטיח ב"קוצו של יוד" דברים סרקסטיים קשים על יחסה של החברה היהודית למשיכה בין המינים: "הַאֲרָמִים הֵם כִּי פִי נַעֲרָה יִשְׁאָלוּ?" או "הֲטֶרֶם תֵּדָעִי / כִּי אַהֲבָה בִּלְבַב בַּת יִשְׂרָאֵל אָיִן". בעקבות יל"ג גם ביאליק שואל "מַה זֹּאת אַהֲבָה?". אדם מישראל במאה הי"ט לא ידע אהבה מהי, כי איש לא מצא לנכון להיוועץ בו בשאלת הזיווגים. הזיווג הנכון היה אמור לענות על צורכי הקהילה, ולא על יצריו, תשוקותיו וגחמותיו של היחיד.
עגנון כביאליק משיא את הירשל עם אישה יהודייה, בת סוחר כפרי עשיר, בחופה וקידושין כדת משה וישראל, אך דווקא אישה יהודייה זו מושכת את בעלה אל העולם הנָכרי. אילו נשא לאישה את בלומה, יש להניח שבלומה הענייה הייתה הופכת מפרח לילה (בלומה נאכט) סגור ותלוי על בלימה, לבלומה הורביץ, ממשיכה ראויה לצירל החרוצה והפיקחית. היא הייתה מרימה תרומה להצלחתו של בית העסק המשפחתי, ומגדלת את ילדיו של הירשל, פרי אהבתם. ילדם הפגום של הירשל ושל מינה הוא מזכרת עווֹן לזיווג הנכון שהופר בגלל שיקולי ממון נפסדים.
אפשר גם שבלומה, שלמדה עברית מאביה, הייתה מושכת את הירשל אל עולמה העברי, וייתכן שהם היו עוזבים את שבוש ויוצאים אל הדרך העולה ציונה. כך או אחרת, היא הייתה נוסכת דם חדש בסטגנציה שבה נתונה משפחת הורביץ, שמחמת חולשה גנטית מידרדרת אל תהומות החולי והשיגעון. כבסיפורו של ביאליק, מאחורי הקלעים ניצב המחבר, וניכר שהוא מצטער על ההזדמנות שהוחמצה. גיבורו יכול היה לשאת לאישה את אהובתו "הטבעית", שאליה נמשך בכל נימי לבבו, למשות אותה ממצבה העלוב, ולקבל בתמורה אהבה, חוסן נפשי וצאצאים חסונים ומוצלחים. תחת זאת, הוא נגרר למעשה של עוולה ואיוולת, שאחריתו מי ישורנו.
לסיום נוסיף הערה חוץ-ספרותית: במסעו לארץ-ישראל התעכב ביאליק בגרמניה, ובעידודו של עגנון עבר לגור כשנתיים ימים בעיר הקיט הקטנה באד הומבורג, המרוחקת מברלין ומהמולת "היריד" של הסופרים, האמנים והמו"לים. אביר השירה העברית והסופר הצעיר שמואל יוסף צ'צ'קס (עגנון) הילכו יחדיו בשבילי העיר ובשבילי הספרות העברית ושוחחו שיחות ארוכות. קשה להבין מדוע לא תיעד עגנון שיחות אלה, אף לא את מקצתן. אילו עשה כן היה בידינו אחד המסמכים המרתקים ביותר בתולדות הספרות העברית, מרתק לא פחות משיחות גתה עם אקרמן. העיון רומן כדוגמת סיפור פשוט, שנכתב זמן קצר לאחר פטירתו בטרם עת של ביאליק יכול לאתר ולתאר את עקבות השפעתו של המשורר ואת רישומה. אפשר שחרדת ההשפעה (כניסוחו של החוקר האמריקני-היהודי הרולד בלום) היא שגרמה לעגנון להדחיק ולהכחיש את דבר קיומו של המכרה שממנו חצבו הוא וכל בני דורו אבני חן מלוא חופניים.