תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 13 - William Butler Yeats
לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון "הארץ", ובכתבי העת "קשת החדשה", "גג", "ליטרטורה", "שְׁבוֹ" ו-"הו!".
מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים.
התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם.
Down By the Salley Gardens
Down by the salley gardens my love and I did meet;
She passed the salley gardens with little snow-white feet.
She bid me take love easy, as the leaves grow on the tree;
But I, being young and foolish, with her would not agree.
In a field by the river my love and I did stand,
And on my leaning shoulder she laid her snow-white hand.
She bid me take life easy, as the grass grows on the weirs;
But I was young and foolish, and now am full of tears.
בצל גני הערבה
בְּצֵל גַּנֵּי הָעֲרָבָה חָזִיתִי בָּהּ בָּרִאשׁוֹנָה,
חֶמְדַּת-לִבִּי בַּגַּן חָלְפָה רַגְלָהּ צְחוֹרָה, קְטַנָּה.
הָאַהֲבָה קַח בְּקַלּוּת כְּצִיץ עַל עֵץ יִנְבֹּט
אַךְ רַךְ הָיִיתִי וֶאֱוִיל. לִבִּי עוֹד לֹא נֵאוֹת.
בָּאָחוּ לְיַד שְׂפַת עֲיָנוֹת עָמַדְנוּ בָּאוֹרָה,
וְעַל כְּתֵפַי הָרְכוּנוֹת הֵנִיחָה יָד צְחוֹרָה.
קַח הַחַיִּים בְּקַלִּילוּת כָּעֵשֶׂב עַל הַחוֹף
אַךְ רַךְ הָיִיתִי וֶאֱוִיל. עַתָּה כֻּלִּי מַכְאוֹב.
Her Praise
SHE is foremost of those that I would hear praised.
I have gone about the house, gone up and down
As a man does who has published a new book,
Or a young girl dressed out in her new gown,
And though I have turned the talk by hook or crook
Until her praise should be the uppermost theme,
A woman spoke of some new tale she had read,
A man confusedly in a half dream
As though some other name ran in his head.
She is foremost of those that I would hear praised.
I will talk no more of books or the long war
But walk by the dry thorn until I have found
Some beggar sheltering from the wind, and there
Manage the talk until her name come round.
If there be rags enough he will know her name
And be well pleased remembering it, for in the old days,
Though she had young men's praise and old men's blame,
Among the poor both old and young gave her praise.
בשבחה
הִיא רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעֵינַי לָהּ תְּהִלָּה יָאָה.
סָבַבְתִּי לִי בֵּין חֲדָרִים וּבְגֶרֶם מַדְרְגוֹת, נִרְגָּשׁ
כְּאִישׁ אֲשֶׁר סִפְרוֹ זֶה אַךְ יָצָא לָאוֹר
אוֹ כְּעַלְמָה שֶׁהִתְהַדְּרָה לָהּ בְּמַלְבּוּשׁ חָדָשׁ
אַף שֶׁהִטֵּיתִי אֶת הַשִּׂיחַ שֶׁנֵּעוֹר
בְּתַחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁשְּׁמָהּ לֹא יֵעָלֵם
אִשָּׁה אַחַת דִּבְּרָה עַל סֵפֶר שֶׁקָּרְאָה
אִישׁ מְבֻלְבָּל אֶחָד דִּבֵּר כְּמוֹ חוֹלֵם
כְּאִלּוּ שֵׁם אַחֵר לוֹ בֶּחָזוֹן נִרְאָה.
הִיא רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעֵינַי לָהּ תְּהִלָּה יָאָה.
לֹא אֲדַבֵּר עוֹד עַל סְפָרִים אוֹ עַל הַמִּלְחָמָה
בֵּין הַקּוֹצִים אֶדּוֹד בַּדֶּרֶךְ עַד סוֹפָהּ
אֶת הַשִּׂיחָה אַטֶּה עַד שֶׁיֻזְכַּר בָּהּ שְׁמָהּ
וְלוּ בְּפִי קַבְּצָן הַמִּסְתַּתֵּר מִן הַסּוּפָה.
וְאִם לְבוּשׁ קְרָעִים הוּא, מִיָּד יַכִּיר הַשֵּׁם
וּבְזֵכֶר הַיָּמִים הַהֵם יִמְצָא הָאִישׁ שִׂמְחָה.
אִם צְעִירִים יֹאמְרוּ הָלֵל, זְקֵנִים יִתְלוּ אָשָׁם
הַקַּבְּצָנִים, זְקֵנִים וּצְעִירִים גַּם יַחַד, יַעֲלוּ שִׁבְחָהּ.
אל-נא תשגה באהבת אין קץ אַל נָא תִּשְׁגֶּה, רֵעִי, בְּאַהֲבַת אֵין קֵץ אֲנִי אָהַבְתִּי כָּל יָמַי בְּלִי חִשּׁוּבֵי זְמַנִּים, עַד שֶׁהַגִּיל אוֹתִי הוֹצִיא כָּלִיל מִן הַמַּחֲזוֹר כְּמוֹ אֶת הַיְּשָׁנִים וְהַבָּלִים בַּפִּזְמוֹנִים. בַּעֲלוּמִים אֲשֶׁר חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב הַקֶּשֶׁר שֶׁאָרְגָה נַפְשֵׁנוּ לֹא פָּחַת. חָלַקְנוּ זֶה עִם זֶה אֶת הִרְהוּרֵי הַלֵּב הָיִינוּ שְׁנֵינוּ כְּמַהוּת אַחַת אַךְ בְּדַקָּה פָּנְתָה הִיא לְאָחוֹר אַל נָא תֹּאהַב בְּלִי חִשּׁוּבֵי זְמַנִּים פָּן הַחֲלוֹף יוֹצִיאֲךָ מִן הַמַּחְזוֹר כְּמוֹ אֶת הַיְּשָׁנִים וְהַבָּלִים בַּפִּזְמוֹנִים. | O Do Not Love Too Long Sweetheart, do not love too long: I loved long and long, And grew to be out of fashion Like an old song. All through the years of our youth Neither could have known Their own thought from the other's, We were so much at one. But O, in a minute she changed - O do not love too long, Or you will grow out of fashion Like an old song. |
האוהב מבכה את סוף אהבתו יָד שְׁקֵטָה, רֹאשׁ חִוֵּר וְצִיצַת רֹאשׁ קְלוּשָׁה לִי הָיְתָה בֶּעָבָר יְדִידַת-נֶפֶשׁ יָפָה. וְחָלַמְתִּי: נַפְשָׁהּ לְאַחַר יֵאוּשָׁהּ עוֹד תִּמְצָא עִם הַזְּמַן אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ. אַךְ הִיא פַּעַם סָקְרָה אֶת לִבִּי כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת תָּכְנוֹ, וּמָצְאָה אֶת פָּנַיִךְ טְמוּנִים שָׁם. אָז מִמֶּנִּי הָלְכָה וְכֻלָּהּ אֲנָחוֹת וּדְמָעוֹת. | The Lover Mourns for the Loss of Love Pale brows, still hands and dim hair, I had a beautiful friend And dreamed that the old despair Would end in love in the end: She looked in my heart one day And saw your image was there; She has gone weeping away. |
He Tells of a Valley Full of Lovers
I dreamed that I stood in a valley, and amid sighs,
For happy lovers passed two by two where I stood;
And I dreamed my lost love came stealthily out of the wood
With her cloud-pale eyelids falling on dream-dimmed eyes:
I cried in my dream ‘O women bid the young men lay
Their heads on your knees, and drown their eyes with your hair’,
‘Or remembering hers they will find no other face fair
‘Till all the valleys of the world have been withered away.’
הוא מספר על עמק שמלא באוהבים
בַּחֲלוֹמִי אֲנִי עוֹמֵד בְּעֵמֶק, הַמָּלֵא בַּאֲנָחוֹת,
וְעַל פָּנַי זוּגוֹת הַמִּתְעַנְּגִים בַּאֲהָבִים
פַּעֲמֵי אֲהוּבָתִי הָאֲבוּדָה מִיַּעַר מִתְגַּנְּבִים
שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ מְעֻנָּנוֹת עַל דְּיוֹקָנָהּ נָחוֹת.
בַּחֲלוֹמִי קָרָאתִי: הוֹ נָשִׁים,
אֱמֹרְנָה לַצְּעִירִים רֹאשׁ לְהַנִּיחַ
עַל בִּרְכֵּיכֶן, וּלְהַטְבִּיעַ מַבָּטָם בִּשְׂעַרְכֶן,
לָעַד לֹא יִמְצְאוּ אַחַת כְּמוֹתָהּ לְחֵן
עֲדֵי כָּל עֵמֶק בַּתֵּבֵל יִהְיֶה צָחִיחַ.
The Rose if the World
WHO dreamed that beauty passes like a dream?
For these red lips, with all their mournful pride,
Mournful that no new wonder may betide,
Troy passed away in one high funeral gleam,
And Usna's children died.
We and the labouring world are passing by:
Amid men's souls, that waver and give place
Like the pale waters in their wintry race,
Under the passing stars, foam of the sky,
Lives on this lonely face.
Bow down, archangels, in your dim abode:
Before you were, or any hearts to beat,
Weary and kind one lingered by His seat;
He made the world to be a grassy road
Before her wandering feet.
השושן של העולם
וּמִי חָשַׁב שֶׁיְּפִי אִשָּׁה חוֹלֵף כְּמוֹ חֲלוֹם?
בִּשְׁבִיל שִׂפְתֵי שָׁנִי, עִם גַּאֲוַת הַיִּסּוּרִים
מִין יִסּוּרִים עַל שֶׁנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת אֵינָם קוֹרִים,
הֵן טְרוּיָה נֶחְרְבָה וְנִקְבְּרָה תּוֹךְ יוֹם
וְכֵן יַלְדֵי אוּסְנָה בַּת-הַיָּגוֹן קְבוּרִים.
וְאָנוּ כְּכָל הָעֲמֵלִים חוֹלְפִים בְּלִי הֶרֶף
בֵּין הַלְּבָבוֹת הָרוֹעֲדִים אֲשֶׁר מְקוֹמָם מְפַנִּים
כְּמוֹ מַיִם בְּהִירִים בִּימֵי קֹר צוֹנְנִים
מִתַּחַת לְכוֹכְבֵי מָרוֹם, שֶׁלָּרָקִיעַ הֵם כְּקֶצֶף
אֲשֶׁר שׁוֹכֵן עַל אֵלֶּה הַפָּנִים.
הִשְׁתַּחֲווּ בִּמְעוֹן הָעֲרָפֶל כְּרוּבֵי מָרוֹם:
לִפְנֵי נוֹצַרְתֶּם וּבְטֶרֶם לֵב יִפְעַם
בַּאֲדִיבוּת לֵאָה יֵשֵׁב עַל כֵּס מוּרָם
הוּא שֶׁנָּתִיב בָּרָא לְכַף רַגְלָהּ, כֻּלּוֹ מְתֹם
לִכְשֶׁתֵּצֵא לִנְדוּדֶיהָ בָּעוֹלָם.