תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 6 - William Butler Yeats
לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון "הארץ", ובכתבי העת "קשת החדשה", "גג", "ליטרטורה", "שְׁבוֹ" ו-"הו!".
מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים.
התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם.
שירו של אנגוס הנווד יָרַדְתִּי אֶל חֻרְשַׁת אֱגוֹז, כִּי לַהַט בְּרָאשִׁי הִכָּה, גִּלַּפְתִּי לִי מַטֶּה שֶׁל לוּז, גַּרְגִּיר תָּלִיתִי כִּבְחַכָּה; וּכְשֶׁכַּנְפֵי הָעָשׁ חָלְפוּ, בְּנֵי עַיִשׁ אֶת אוֹרָם אָסְפוּ, חַכָּה הִטַּלְתִּי בֵּין קְנֵי סוּף וְדַגְתִּי דָּג קָטֹן כָּסוּף. עֵת הִנַּחְתִּיו עַל הָרִצְפָּה לְהַעֲלוֹת אֵשׁ בַּכִּירָה, רִשְׁרֵשׁ דְּבַר-מָה עַל הָרִצְפָּה, וּמִישֶׁהוּ בִּשְׁמִי קָרָא: וְאָז מוּל עֵינַי נִצְנוּץ עַלְמָה נִצָּה שֶׁל פְּרִי, בְּצַמָּתָהּ הִיא לִי קָרְאָה וְנֶעֶלְמָה וּבְאוֹר אֲוִיר דְּמוּתָהּ כָּבְתָה. שָׂבַעְתִּי כְּבָר חַיֵּי נַוָּד, בַּמִּישׁוֹרִים וּבֶהָרִים, אַךְ תִּמָּצֵא הִיא, לֹא תֹּאבַד, אֶשַּׁק לָהּ וְיָדָהּ אָרִים. וּנְהַלֵּךְ בֵּין קְנֵי הַסּוּף, וְשָׁם נִקְטֹף עַד קֵץ הַזְּמַן, מִן הַיָּרֵחַ פְּרִי כָּסוּף וּפְרִי זָהֹב מִן הַחַמָּה. | The Song of Wandering Aengus I went out to the hazel wood, Because a fire was in my head, And cut and peeled a hazel wand, And hooked a berry to a thread; And when white moths were on the wing, And moth-like stars were flickering out, I dropped the berry in a stream And caught a little silver trout. When I had laid it on the floor I went to blow the fire a-flame, But something rustled on the floor, And someone called me by my name: It had become a glimmering girl With apple blossom in her hair Who called me by my name and ran And faded through the brightening air. Though I am old with wandering Through hollow lands and hilly lands, I will find out where she has gone, And kiss her lips and take her hands; And walk among long dappled grass, And pluck till time and times are done, The silver apples of the moon, The golden apples of the sun. |
אוויל לצד הדרך כַּאֲשֶׁר כָּל מְשִׂימוֹת חַיַּי מַעֲרִישָׁה עַד עֶרֶשׂ דְּוַי אוֹ, לְהֶפֶךְ, מִן הַדְּוַי אֶל עֲרִישַׁת תִּינוֹק; כְּשֶׁהִרְהוּרָיו שֶׁל הָאֱוִיל מִסְתּוֹבְבִים לָהֶם עַל סְלִיל אֲבָל הַחוּט כְּבָר נִתְרַפָּה וְאַף נִזּוֹק. כֵּן, כְּבָר נִזּוֹק. כְּשֶׁסְּלִיל וַעֲרִישָׁה זְמַנָּם הוּא זְמַן עָבָר וְאָנֹכִי כְּבָר צֵל אֲשֶׁר רָאָה דָּבָר, כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִקְרַשׁ עַשְׂרוֹת מוֹנִים שָׁקוּף מַמָּשׁ כְּמוֹ רוּחַ שֶׁנּוֹשֵׁב אוּלַי אֶמְצָא עוֹד אַהֲבָה, אֲנִי חוֹשֵׁב, כָּזֹאת שֶׁל אֱמוּנִים, שֶׁל אֱמוּנִים. | The Fool by the Roadside WHEN all works that have From cradle run to grave From grave to cradle run instead; When thoughts that a fool Has wound upon a spool Are but loose thread, are but loose thread; When cradle and spool are past And I mere shade at last Coagulate of stuff Transparent like the wind, I think that I may find A faithful love, a faithful love. |
בתולת הים בְּתוּלַת-יָם בָּחֲרָה בָּחוּר רָאֲתָה – פָּנָיו טוֹבִים, חִבְּקָה גּוּפוֹ, וְצָלְלוּ בַּמַּיִם הַשְּׁקוּפִים רַק שָׁכְחָה בְּרֹן אַכְזָר: גַּם אוֹהֲבִים טוֹבְעִים. | The Mermaid A mermaid found a swimming lad, Picked him for her own, Pressed her body to his body, Laughed; and plunging down Forgot in cruel happiness That even lovers drown. |
חזיונות כֹּה זָר הָיָה הַלַּיִל וְאָיֹם עַד שֶׁסָּמַר עַל קָדְקֹדִי כָּל הַשֵּׂעָר. מִינֵי נָשִׁים מִלְּאוּ אֶת חֲלוֹמִי מִרֶדֶת יוֹם מְבֻדָּחוֹת, בַּיְשָׁנִיּוֹת, אוֹ בְּמַרְאֶה מֻפְקָר. בְּרַחַשׁ תַּחֲרָה עָלוּ, עוֹטוֹת הֵן שֵׁשׁ וָמֶשִׁי, בְּגֶרֶם מַעֲלוֹת חוֹרֵק. הֵן כְּבָר קָרְאוּ אֶת כָּל שִׁירַי אוֹדוֹת יְצוּר הַזַּעַף הַנּוֹרָא שְׁמוֹ "אַהֲבָה"; יָשׁוּב אַךְ לְעוֹלָם לֹא יֵרָגַע. עָמְדוּ בְּפֶתַח בֵּין הָאָח לְבֵין עַמּוּד קְרִיאָה עַד שֶׁיָּכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ פְּעִימוֹת לִבָּן. אַחַת זוֹנָה, אַחַת יַלְדָּה שֶׁלֹּא נָשְׂאָה עֲדַיִן וְלוּ מַבָּט אֶחָד אֶל גֶּבֶר בִּתְשׁוּקָה, וְעוֹד אַחַת, אֶפְשָׁר לוֹמַר – מַלְכָּה. | Presences THIS night has been so strange that it seemed As if the hair stood up on my head. From going-down of the sun I have dreamed That women laughing, or timid or wild, In rustle of lace or silken stuff, Climbed up my creaking stair. They had read All I had rhymed of that monstrous thing Returned and yet unrequited love. They stood in the door and stood between My great wood lectern and the fire Till I could hear their hearts beating: One is a harlot, and one a child That never looked upon man with desire, And one, it may be, a queen. |
גברים רק משביחים עם השנים אֲנִי מֻתָּשׁ מֵחֲלוֹמוֹת מִן הָאַקְלִים, טְרִיטוֹן אַבְנִי אֲנִי. לִי מְשַׁיֵּט בְּלָאט בֵּין הַזְּרָמִים; וְכָל הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה לְנֶגְדִּי תְּמוּנַת יְפִי אִשָּׁה כְּמוֹ מָצָאתִי בַּכְּתָבִים פְּשָׁרָה וּפֵרוּשָׁהּ. בִּיפִי מַרְאוֹת עֵינַי מָלְאוּ אָזְנַי – קוֹלוֹת שֶׁל עֲדָנִים מַה טּוֹב! לִמְקוֹר חֲכָמָה כָּלוּ גְּבָרִים רַק מַשְׁבִּיחִים עִם הַשָּׁנִים. וְעִם כָּל זֹאת, וְעִם כָּל זֹאת, זֹאת מְצִיאוּת אוֹ רַק חֲלוֹם? מוּטָב פָּגַשְׁנוּ זֶה אֶת זֹאת כְּשֶׁלָּהֲטוּ בָּנוּ הַנֹּעַר וְהַתֹּם. יָמַי יִכְלוּ בַּחֲלוֹמוֹת מֻכֵּה אַקְלִים, טְרִיטוֹן אַבְנִי אֲנִי. לִי מְשַׁיֵּט בְּלָאט בֵּין הַזְּרָמִים. | Men Improve with the Years I AM worn out with dreams; A weather-worn, marble triton Among the streams; And all day long I look Upon this lady's beauty As though I had found in a book A pictured beauty, pleased to have filled the eyes Or the discerning ears, Delighted to be but wise, For men improve with the years; And yet, and yet, Is this my dream, or the truth? O would that we had met When I had my burning youth! But I grow old among dreams, A weather-worn, marble triton Among the streams. |